ארתאח (שער אפרים)

ארתאח/שער אפרייםמשמרת שחר. שגרה

5:00 השערים נפתחים בדיוק (אפילו דקה מוקדם יותר, לפי שעוני) המרוץ המטורף אל תוך המתקן מתחיל. הכניסה – בפעימות של סגירה ופתיחה של הקרוסלות לפי הדוחק ברחבת הכניסה ליד המגנומטר.

שער הנשים לא נפתח, למרות הבטחות מפורשות. אפשר אבל להבין מדוע. אין שום אשה ליד השער, יש הדחקות עצומה של גברים אל תוך הפרצה (שצולמה כבר ע״י רחל א. לפני מספר שבועות) ממנה אפשר להדחק אל ראש התור. הפרצה דורשת טפוס מסוכן אל בין סוללות גדר תיל, וקפיצה מעל ראשי העומדים בתור תוך סיכון המטפס וסיכון העומדים. אנו משוחחות עם אחד הנדחקים שהסכים לוותר למעננו על מקומו בתור זה ולהסביר לנו שמאז נודע לו על קיום הפרצה הוא עובר בה (בימי שישי בלבד, יום עבודה קצר) כי הוא נמחץ בעמידה בתור הרגיל, וכאן הוא חפשי עד קפיצתו לתוך ראשית התור ישר אל הקרוסלה. בימים רגילים, בהם הוא יכול לעבוד עד מאוחר – הוא מגיע למחסום רק ב-7:00 ועובר בלי לחץ. אבל לו אין בעיה של מועד מדויק לתחילת העבודה.
הנשים, העומדות בצד, מפנות את תשומת לבנו לנעשה ומבקשות שנמצא פתרון. הפתרון היחיד הנראה לנו, אנו מסבירות, הוא מתקן כניסה חדש, בהנתן העובדה שבניגוד למחסום אייל (קלקיליה), במחסום זה אין שמירה של משטרה פלסטינית.

5:20 אנו פונות אל עבר היציאה מהמתקן לתוך ישראל. המון אנשים כבר בחוץ, מתפללים בחבורות, או יושבים ומשוחחים. ליאורה שואלת מכר ותיק איך עבר, הוא אמר שדרך הפרצה. לשאלה ״מדוע״ ענה: מה אני פראייר? מה אני זקן? אני צריך להוכיח שאני יכול, וזה גם חוסך לי זמן!

5:38 נבלם שטף היוצאים. ואז נסגרו הדלתות לפתע, תוך קריאה לא מובנת בכריזה. הדלתות ואתן הקרוסלות נפתחו שוב כעבור 3 דקות.

5:45 פנינו שוב לצד קרוסלת הכניסה למתקן. אין שום דוחק, אנשים הולכים בנחת במסלול הכניסה, עוברים את הקרוסלות בטפטוף, נעים בצעד סביר בחציית הרחבה אל המגנומטר...

כל הלחץ הסתיים בתוך כחצי שעה, כמו שראינו בשתי משמרות יום שישי האחרונות. יחד עם זה זהו נצח לנדחקים, החוששים לאבד הסעה, וקשה לאלה שמשכימים כדי להיות ראשונים בתור ומחכים בדוחק (ולא בצד ליד מדורות כמו מתפרצי הפרצה)...

5:55 עזבנו.