מת"ק עציון

עוד יום לחוץ במתק עציון

15:00 מיד בהגיענו לחניה הצפופה הותקפנו מכל עבר בתלונות כעוסות על כך שאין התקדמות בנושא אספקת הכרטיסים המגנטיים. אנשים הראו לנו את הפתקים הממוספרים שלהם, לפיהם היה ברור שהם מחכים כבר שעות רבות. חדר ההמתנה גם הוא היה מלא וגדוש בממתינים.

מצב הרוח הכללי היה רוגז מאד. זה, בניגוד לשבוע שעבר, כאשר האנשים, לפחות למראית עין, היו רגועים וכמעט מבודחים.

המסך הממוחשב משדר יעילות מלאכותית. יש שם צילום ללא קול של התהליך – להחתים את מספר תעודת הזהות שלך, לקחת את הפתק, ללכת אל החלון וכו'. הכול נראה כל כך פשוט, אבל בה בעת זה חושף דווקא את חוסר היעילות. כי כאשר מוצגים מספרים על המסך ונאמר שם "כאשר המספר שלך מגיע" אפשר גם להתרשם כמה איטי התהליך. ואכן, כאשר הגענו ב-15:00, המספר שטופל היה רק 50. וזה במשרד שנפתח (לפחות מבחינה רשמית) בשעה 8 בבוקר.

בשבוע שעבר גילינו שלאנשים שהגישו בקשות לרישיונות מעבר לישראל ניתנה קדימות, ולכן התקשרנו היום כדי לברר את מהות התהליך. נאמר לנו שאכן כן, לרשיונות ניתנה קדימות כי אלה היו מקרים "הומניטריים" אבל זה היה בחלון מיוחד. עבור כרטיסים מגנטיים היו שלושה חלונות פתוחים היום, ואכן, על המסך יש שלושה מרווחים נפרדים עבור המספר של מבקש הרישיון הבא. זמן קצר אחרי שיחת הטלפון שלנו, נראה היה שבאחר המרווחים האלה הייתה התקדמות מהירה יותר, אבל לא באחרים. לפיכך נראה, למעשה, שלא כל החלונות מאוישים כל הזמן.

כאשר הגענו החזיקו אנשים בפתקים ממוספרים עד למספר 150 לפחות -  אך המספר האחרון שהופיע על המסך, (מלבד שני מקרים יוצאי דופן – אחד של איש זקן וחולה שהצלחנו לגרום לכך שיתקבל מחוץ לתור – ואחד שלא זיהינו אותו) היה 77!

בסביבות השעה 16:30 מספר אנשים עזבו פשוט מתוך ייאוש, ביודעם שלא יורשו להיכנס לפני שעת הסגירה. אולם כ-20 איש התאספו סביב הקרוסלה, תוך צעקות על החייל. בשעה 17:00 נשארו עדיין כתריסר עקשנים שהשתדלו להישמע. בשעה הזאת (שעת הסגירה הרשמית) היה חייל אחר בחלון ההתקבלות,  שאפילו לא הרים את ראשו (ספר? טלפון?). החייל שהיה בתפקיד לפניו לפחות ענה על שאלות ובירר נושאים כדי שיוכל למסור מידע כלשהו, גם אם לא היה אוהד במיוחד.

היום היו מעט מאד אנשים שהגיעו כדי לקבל רישיונות. אך מספר אנשים חיכו לפגישות עם השב"כ (אלה מקבלים סדרה נפרדת של מספרים). כאשר שאלנו מה יקרה איתם, נאמר לנו שאנשי הביטחון עדיין לא הגיעו ושהם צריכים פשוט לחכות. אחרי השעה 5 הם עדיין היו בהמתנה, לחיילים שבפנים לא היה מושג מתי הם יגיעו. באותה עת התכוננו לעזוב ולכן התקשרנו מתוך המכונית והצענו שמישהו לפחות יאמר לאנשים האלה מה המצב, אך נראה היה שזה מאמץ קשה מדי.

הבנו שיום שני הוא 'יום הכרטיסים המגנטיים' לא רק לאזור בית לחם עצמו אלא גם לבית ג'אלה ולבית סאחור. היו לפחות 169 מועמדים לקבלת הכרטיסים (מכל מקום זה היה המספר הגבוה ביותר שפגשנו בסוף היום). הכרחי שיהיו יותר עובדים באופן מתמיד בחלונות כדי לטפל בתנועה רבה כל כך. כמו כן יתכן ומוטב היה לחלק את המעמסה על פני יומיים (למשל להשתמש בימי שלישי שבהם, לפי שעה, כלל לא מחלקים כרטיסים מגנטיים).

בסופו של דבר, הרבה אנשים נשלחו הביתה לאחר שחיכו לשווא במשך שעות, ונאמר להם לבוא ביום אחר. ועתה, בגלל חג הפסח, היום האחר יהיה ביום רביעי, 23 באפריל. זה מה שנאמר להם אבל יום רביעי היום בדרך כלל היום שמוקצב לאזור אחר. כמו כן, מאחר שתאריך זה יהיה יומיים לפני סוף השבוע של הפסחא ויהיו ללא ספק הרבה מבקשי רישיונות לעבור לכנסיות הירושלמיות, מי יודע מה יהיו התנאים אז?