ג'יוס, חבלה, עזון עתמה

צופות: 
רחל אלון, נורה רש (מדווחת)
02/04/2014
|
בוקר

06.00. עזון עטמה.

הגענו למחסום שנראה עם מיעוט אנשים באופן מפתיע. בנסיון לבדוק עם החיילים (שנגשו מיוזמתם לשוחח עמנו) התשובה היתה שהמ.צ. מעבירים מהר וללא עיכובים. זה לא נראה לנו כל ההסבר, אך אכן, החיילים הבודקים פעלו ללא עיכובים מיותרים. עם זאת – ואולי מפני שלא היה הרבה אקשן במחסום – כשהגיעו פועלי משמרת הלילה של מפעל הנסון והלכו ישירות לשער הכניסה לכפר, החזירו אותם החיילות בתביעה שיעמדו יפה בשורה ויעברו אחד, אחד את הבדיקה הביורוקרטית: ת.ז. והיתר, טביעת אצבע. נציג המת"ק עמד גם הוא בשער, ניגש אלינו לדבר קצת ומסר ד"ש לתמי. גם לאחד החיילים חשוב היה להחליף אתנו מילים ולנהל דיון על חשיבות המחסום. החיילים במחסום הם מהתותחנים וככל הנראה הצבא חייב מדי פעם לרענן השורות ולשלב בתחלופת המגינים במחסומים חיילים מיחידות וחילות שונים.

 07.00 חבלה. גם פה היו היום מעט עוברים, אם כי לקראת הסגירה, התגבר מעט זרם המגיעים. חייל המשטרה הצבאית העומד בעמדת ההגנה מחוץ לעמדה, קורא לאחד או שני פלסטינים מכל חמישיה היוצאת לאחר בדיקה, לבדיקה נוספת: "אתה, אתה, בוא הנה..." בדרך כלל מגיעים כולם כי אין בטחון את מי הוא בחר הפעם והוא שולח את חלקם לעבור ובודק שנית את התעודות ואת שקיקי האוכל של מי שנבחר לבדיקה הנוספת. ברור לגמרי שהאפשרות שיש השפלה בכל המהלך הזה, לא עולה על דעת איש מהחיילים. נראה שגם הפלסטינים התרגלו (או מעמידים פנים שכך). פטור בלא כלום איפשר: מגיע ידינו המשעשע והדובר עברית רהוטה עם עדר הצאן שלו. הכבשים והמשכוכית לא ממש מכירים את הבעיות ש"במעבר הגבול" ועוברים בין השערים והרועה מאחוריהם. ואז מסתבר שלא ממש נתנה הרשות והחייל המ.צ. קורא לפלסטיני דורש התעודה, לוקח ההיתר ומצווה עליו להחזיר העדר עד 8 כדי לקבל חזרה את ההיתר. שום נסיון ויכוח לא עזר והרועה רץ להשיג את העדר ולהפוך את כיוונו חזרה לחבלה....

בהמשך טעינו בדרך לפלמיה והגענו במקום לשער החקלאי של ג'יוס שבשעה זו (8.45) סגור.