נבי אליאס

נבי אליאס,לימוד אנגלית בשלוש כיתות לכ-50 בנות ובנים

 ברינדה:

יום שישי היה ״היי״ למרסי, ג׳ני ולי. יש לנו שלוש כיתות: בנות, בנות ובנים. כ-50 ילדים הרעבים ללמוד ומורות מתלהבות ללמד עם כל הלב. מרסי הכינה הרבה חומר נהדר והבנים היו שמחים ומרוצים. ג׳ני הייתה מרוצה לעבוד עם ילדות במקום מבוגרים, והשיעור היה - הכרות משמחת. אני לימדתי את הבנות היותר גדולות סיפור של איסוףודיקדוק דרך שירה. אחרי השעורים טיילנו בסימטאות של הכפר בליווי אחד מהסטודנטים שעוזרים לנו. בדרך קנינו ירקות והוזמנו לביתה של ס. להשתתף באבל של סבתה. התקבלנו בחום על ידי כל משפחתה. אבא שלה ואחיה מדברים עברית מה שאיפשר שיחה מחממת את הלב עם תרגומים לערבית למי שלא הבין. ג׳ני, מרסי ואני חזרנו הביתה אחרי יום טוב ומלא. אנו מחכות ליום שישי הבא.

ג'ני

רציתי לציין שהיה לנו בקר נפלא עם ילדים מקסימים בכיתות, בשיטוט בכפר, שתית קפה וקניית ירקות ועם הרגשה שאולי, רק אולי, אנחנו יכולים לחיות ביחד כאנשים עם או בלי מדינות.

מרסי:

אני עדיין מתחממת לאורה של החוויה מיום שישי האחרון בנבי אליאס. כמורה לאנגלית במגזר הישראלי, שחווה בעיקר פעולות גומלין שליליות בינה לבין תלמידים מרדניים, הייתי המומה מן התגובה החיובית הקיצונית מצד התלמידים בנבי אליאס.

לפני שלשה שבועות, כשפגשתי את התלמידים האלה לראשונה, הראתה לי תגובתם לשיר "שחררו את פלשתין" אשר פרץ ממני באופן ספונטני, איזה ניצוץ אינטלקטואלי בוער קיים בילדים האלה, וזאת למרות הכיבוש.

לכן החלטתי לעשות ככל יכולתי כדי לתת לילדים האלה את ההשכלה האנגלית הטובה ביותר שאני מסוגלת להעניק. התאמתי לצרכיהם את תכנית הלימודים של מילון לונגמן המצויר לילדים שאני מלמדת לפיו בבתי הספר הישראליים, על ידי זה שהכללתי בו סיפור שכתבתי על ילד מנבי אליאס. פוטנה  מ"חומוס אכרם" ברחוב שינקין עשתה לי טובה ותרגמה את אוצר המילים החדש לערבית.

תגובת הילדים לחומר הרב שהבאתי להם הייתה מחשמלת. השיעור הראשון על צבעים ועל הים כלל משחק זיכרון, שירה, קריאה וכתיבה וגם אם לא לימדתי כל אחד משהו חדש חווינו כולנו את החוויה של "נפש נוגעת בנפש".

בעוד שיהיו כאלה שיתייחסו לנבי אליאס כאל הכפר הפלשתיני הטיפוסי: רחוב מסחרי קטן ובתי מלט המקיפים פסגת גבעה המשקיפים על נוף של טראסות ומטעי זיתים, אני, שחונכתי על ידי ד"ר רוחמה מרטון כאשר הייתי אשת יחסי הציבור בשפה האנגלית של רופאים לזכויות האדם, לפני כעשרים שנה,  אני יודעת שזאת מדיניות ישראלית שיטתית למנוע מן הפלשתינים גישה למרכיבים מתקדמים בתרבות ובטכנולוגיה המערביים. "ביטול הקידמה" היה המונח שהיא השתמשה בו בכדי לתאר תהליך שבעזרתו הם מוודאים שתושבי הגדה המערבית יישארו תמיד על הצד השני של קו פרשת המים הטכנולוגית והתרבותית. כך שמה שהפך את השיעור הזה לבעל משמעות רבה כל כך עבורי היה הניגוד בין המחסומים הטכנולוגיים שנאכפים על ידי הכיבוש, לבין הצימאון של הילדים לידע אשר יאפשר להם להתגבר עליהם.

על ידי הענקת השכלה אנגלית לתלמידי צמאי הידע האלה, אני חשה שמצאתי את הנישה שלי. כמו כן אני אסירת תודה למחסוםווטש על שנתנו לי את ההזדמנות הזאת לבטא את עצמי כמחנכת-אקטיביסטית.