קלנדיה
דוח קשה.
הגענו אחרי 5 בבוקר ומייד הרגשנו שמשהו לא בסדר. התברר שהמחסום לא נפתח עד שבאנו. לא היה ברור האם משעה 4 בבוקר אף אחד לא עבר אבל אנחנו ראינו שהיו אנשים רבים וכולם אמרו אותו הדבר- המחסום לא נפתח. טלפננו ושמענו שהיו "בעיות" ואכן רק ב5.25 נפתח המעבר ולא קשה לתאר כמה דוחק היה בבוקר הקר והלא נעים הזה. אנשים היו מאד ממורמרים
חווינו מצב קשה גם בשער ההומניטארי. נכון שילד בכסא גלגלים עבר לפני שעה 6:00. אנשי המת"ק הגיעו ב 6:20 וכך קורה כמעט כל פעם - נדיר שמגיעים ב 6:00. אנשים מחכים זמן רב ולכן האיחורים קשים עוד יותר.
פגשנו אב ובן בדרך לבית משפט בעופר. האבא היה בלחץ והבן כבן 14 עוד יותר פחד שייאחרו לשעה 8 לפי ההזמנה. כשביקשו לעבור בשער ההומניטארי רק שמעו למה לא באו קודם. בית משפט בעופר נמצא כ10 דקות מקלנדיה והם באו ב6:00!! אבל בסוף הקצינה ואנשי מת"ק
השתכנעו ואז היה צריך לקבל אישור ממנשה- לא הבן אדם שיבין לחץ ופחד ומצוקה. הילד כנראה לא טרוריסט קטן כי הוא לא נעצר. האב סיפר שהילד היה בטיול עם בית ספר בירושלים ואנשי שב"כ בחרו בו כדי להזמין אותו לבית משפט. הם לא רצו לספר יותר.
הרגשנו זעם לנוכח המחזה המשפיל והמזעזע - להתחנן לזכות לעבור בשער ההומניטארי שאמור לחסוך 20 דקות במסלול ההשפלה. ברור היה לכולנו מה יקרה אם הם לא יגיעו בזמן למשפט
המקום הוא כל כך קשה ומה שאנשים עוברים כדי להגיע לעבודה שיכולה איכשהו לפרנס אותם ואת המשפחות שלהם. מה המחיר שהם משלמים עבור הזכות הזו ואיך אנחנו, כלומר המדינה מענישה אותם על כך שאנו צריכים את הידיים העובדות האלה.