מתנחלים מחומש מתנכלים בבורקא

החלטנו לנסוע לכפר בורקא בעקבות הידיעה שהעלתה פתחיה לרשת בדבר לכידת אחד ממתנחלי חומש ע"י התושבים בעקבות השתוללות המתנחלים בכפר. (בדומה לאירוע שהתרחש לא מכבר בכפר קוסרא).

רקע: לפני 36 שנים, ב-1978, הוקמה ההתנחלות חומש על 1200 דונם שהופקעו מאדמות הכפר בורקא .

ב-2005 בצע אריאל שרון את תכנית ההתנתקות שכללה פרט להתנחלויות ברצועת עזה גם 4 התנחלויות מבודדות בצפון הגדה, וביניהן חומש.  ההתנחלות פונתה מתושביה, והשטח הוכרז כשטח צבאי סגור, שהכניסה אליו לישראלים, וגם לפלסטינים, אסורה.  במקום הושאר מבנה אחד ששמש כבית כנסת.

לאחר ששטח חומש הוכרז כשטח צבאי סגור, הפקיע הצבא 1000 דונם נוספים מאדמות בורקא לצרכיו.

ב-2010 עתרו תושבי בורקא לבג"צ באמצעות "יש דין" בדרישה לקבל בחזרה את 2200 הדונמים .

העתירה נדחתה. ב-2013 הוגשה עתירה שנייה, שהתקבלה: על פי החלטת היועץ המשפטי של הגדה  בוטלה סגירת הישוב בפני פלסטינים. (איסור הכניסה לישראלים מכוח יישום תכנית ההתנתקות נשאר בעינו). אז "סוף טוב – הכול טוב" ? רחוק מאד מהמציאות.

9:30 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. נסיעה על כביש 55.

9:45 עיזבת טביב – רכב צבאי ובו שני חיילים חונה ליד הכניסה לכפר. בכניסה לעזון השער פתוח. ליד מעלה שומרון ארעה תאונת דרכים, התנגשות בין שני כלי רכב פלסטיניים. לא נראה שיש נפגעים. אנו פונים לכביש 60 .ליד מחסום החביות עוצר אותנו איש הרשות הפלסטינית. הרשות מבצעת עבודות בכביש בין טול כרם ושכם, והמעבר אינו אפשרי. אנו פונים לדרך חלופית, עוברים את מחסום ענבתא ונוסעים בדרך הררית. נוף יפהפה נחשף לעינינו. הפסטורלה נמשכת עד לכניסה לחומש. בכניסה חונה ג'יפ משמר הגבול. שני חיילים חמושים לצידו. על הקרקע מוטלות אבנים וניכרים סימני שריפה.                                                                             

10:30 בורקא.  הרחוב הראשי ריק מאנשים בשעה זו. מרבית החנויות נעולות. נאדים מאתר את ח,  

בעל חנות לחומרי בנין, המתגורר בשכם ומגיע יום יום לבורקא לעבוד בחנותו. ח. מספר לנו על המתרחש בכפר:

למרות שהתנחלות חומש פונתה, קבוצה של כעשרה – חמישה עשר מתושביה לשעבר מגיעים יום יום, כולל שבתות וחגים, במכוניות לשטח ההתנחלות לשעבר, למרות ששהייתם שם אסורה.  (יתכן שבית הכנסת שהושאר שם על כנו מספק להם את הלגיטימציה, שכן הם אינם נעצרים על ידי החיילים המוצבים בכניסה). משם הם יורדים ברגל, מרחק של כחצי קילומטר כשהם חמושים, ומשליטים טרור בכפר. הם יורים לכיוון רועים ועדריהם, מקללים, זורקים אבנים על עוברים ושבים. ח. היה עד ראיה לדרמה שהתרחשהבכפר ימים ספורים לפני בואנו: חבורת המתנחלים-לשעבר  החמושים הגיחה מכיוון חומש. בכניסה לכפר הם ירו על אישה שרעתה את עיזיה ליד ביתה, והתקדמו פנימה תוך שהם יורים ומאיימים על התושבים. המצב החמיר כאשר אחד מהם, אדם אלים במיוחד, המוכר היטב לתושבי הכפר, אחז גרזן בידו והחל לרדוף אחרי אחד הילדים. כמה צעירים הצליחו להתגבר עליו, וכפתו אותו. מאוחר יותר הם מסרו אותו לידי הצבא, וככל הידוע הוא הועבר לידי המינהל האזרחי. סביר להניח, שבתוך ימים ספורים הוא "ישוחרר לביתו" ושוב יגיח לבצע פוגרומים בתושבי הכפר.

אנו נפרדים מח. ונוסעים לבית המועצה, מבנה חדש, נקי ומטופח. ראש המועצה , בעזרת נאדים ושני אנשים דוברי עברית, פורש את תמונת המצב:

לאחר שחומש פונתה, אנשי הכפר החלו לעבד שוב 200 דונם (מתוך 2200 דונם שהופקעו מהם). הם הכשירו את חלקת הקרקע ונטעו בה עצים. הצבא, שהיה מודע לכך, לא הגיב. אבל אז הגיעו המתנחלים, תושבי חומש לשעבר, עקרו את השתילים, השחיתו את הבארות שהיו בשטח, והשאירו כתובת "מוות לערבים".  התושבים המתגוררים  על הרכס הקרוב לחומש סובלים מבריונות המתנחלים במיוחד. גם הצבא משמש שותף פעיל: כאשר תושב הכפר מתגונן מפני מתנחל תוקף – החיילים הנמצאים בשטח ממהרים להגן על המתנחל ה"מותקף".

כ-30 מתושבי הכפר נפצעו כבר מאש מתנחלים וחיילים כאחד.  

ראש המועצה מתאר שוב את האירוע שבו נתפס אחד המתנחלים, ומציין  שאותה קבוצת מתנחלים מגיעה כמעט יום יום אל הכפר באין מפריע. ומתי הם עוזבים? "כשמתחשק להם". לדבריו - אם תושבי הכפר היו יכולים ליהנות מרווחה כלשהי – גם היא נמנעה מהם: לא הרחק מהכפר נמצאת חורשה. היות והיא נועדה לנופש, הוקמו בה כמה מבנים מתאימים. הצבא, כדרכו, מיהר להרוס אותם. בדיעבד התברר שחלק מהמבנים שכנו על שטח B שבו אין איסור לבנות. עתה ינסו לבנות אותם מחדש. ליד החורשה נמצאת תחנת רכבת עתיקה, שנבנתה על ידי התורכים. איזו פינת חמד משמחת הייתה זו יכולה להיות אלמלא הכיבוש.

ראש המועצה מציג בפנינו שני מסמכים: העתירה לבג"צ שנדחתה, ונוסח החלטת היועץ המשפטי בגדה לבטל את סגירת שטח חומש –לשעבר בפני פלסטינאים. כדי להעמיד את ההחלטה במבחן, תתקיים ב-5 באפריל צעדה של 1000 פלסטינים לחומש.

פרט לבעיית המתנחלים, סובל הכפר גם מחוסר מים. "מקורות" מזרימה כל 24 שעות  מי שתיה בלבד ל-5000 התושבים בכמות של 4.8 ליטר לאדם. הכמות הזו אמורה להספיק גם לבעלי החיים. התושבים יכולים אמנם לצאת לעבד את שדותיהם באין מפריע, אך בהעדר מים להשקייה, הגידולים מצטמצמים לעצי זית ושקדים בלבד. וכך, בכפר המושתת על מסורת חקלאית, תושבים רבים עובדים בהתנחלויות וחלקם מגיעים לעבודה בישראל.

נקודת האור בכפר היא הדור הצעיר: בכפר 3 בתי ספר, שניים לבנים ואחד לבנות, בהם לומדים כ-800

תלמידים. 90% (!) מהם ממשיכים ללימודים גבוהים, באוניברסיטאות אל נג'אח וביר זית.

אנו, השייכים למתי מעט הישראלים המזדעזעים כל פעם מחדש מהתנכלות "תג מחיר" נקודתית נוספת, איך נעכל את מציאות החיים של תושבי בורקא החיים תחת טרור "תג מחיר" יומיומי מתמשך???