ארתאח (שער אפרים)
05:00 בצד הכניסה למתקן, צד גדר ההפרדה: השערים נפתחים בזמן, וריצת האמוק אל המגנומטר מתחילה. הקרוסלות פתוחות עד שהרחבה מתמלאת, ונסגרות עד להתרוקנותה. פעימות כניסה.
שער הנשים לא נפתח, ולו לדקה, כבכל יום שישי.
הצעירים מטפסים מעל הגדר ומתחת לתיל במה שהפך להרגל ולשגרה, כדי לחדור אל תחילת התור. הנשים מעורבבות בתור הגברים.
תמר מנסה לצלם, מתקרבים חיילים שאוסרים זאת ומנסים למנוע מאיתנו להיות שם. מתפתח דו השיח של חרשים הרגיל, שבסופו מניחים לנו בתנאי שלא נצלם במקום.
ב05:15 אנו בוחרות אדם כשהוא בתוך הרחבה כדי לבדוק כמה זמן יקח לו לצאת אל הצד הישראלי. הוא יוצא ב-05:27. מעבר מהיר.
היום גשום מאד, ופחות אנשים מהרגיל נדחקים להכנס. מאחר שאנו אמורות להפגש בקרוב עם שלטונות המעברים אנו שואלות דוברי עברית - ׳מה מציק לכם במעבר. מה הייתם רוצים לשנות?
התשובות:
א. קודם כל מעבר נפרד פתוח ובטוח לנשים. ב. לפתוח יותר חלונות בבוקר בעיקר ביום שישי – יש 14 חלונות, ביום שישי זה רק 5 פתוחים. ג. לפתוח יותר מוקדם ביום שישי – זו בקשה שכבר שמענו בעבר. (ניכרת חרדת האנשים להפסיד את הסעות המעבידים ב-5:45).
בשיחה מספרים האנשים שקבלן שמקבל אישור עבור פועל – משלם למשרד התעסוקה בסביבות 1000 שקל לחודש על האישור (תלוי בסוג העבודה: בין 800 ל-1300). לעיתים הקבלן בולע את הסכום לעיתים מוריד משכר העובד, תלוי בקבלן. עובד שרוצה להשתחרר מן המעסיק המסוים, בד״כ משלם לו פיצוי בנוסף לסכום התשלום שהקבלן משלם, לרוב בסביבות כפליים מהעלות לקבלן. לא בדקנו אם הספור נכון.
יצא אדם שגילה כי תעודת הזהות שלו נעלמה בתוך תהליך הבדיקה. משתי האפשרויות – האחת שנפלה תוך כדי ההתלבשות ואיסוף החפצים, או שמישהו אחר לקח בטעות (הם הרי 14 בחדר בעת הבדיקה) הראשונה ניתנת לבדיקה. מאמציו לחזור בחזרה לחפש אינם עולים יפה. אני ניגשת אל צד המשרדים לבקש שיפתחו לו או יחפשו עבורו, ונתקלת באטימות וחוסר רצון לסייע מצד השומר: שיסתייע בחברים שלו שעוד לא יצאו. בסוף מתרצה: טוב שיבוא הנה ויסביר. לא היה ממש נחוץ כי שער הויסות, שפותחים כשהלחץ על קרוסלת היציאה גובר - נפתח. זו היתה הזדמנות שאפשרה כניסת האיש חזרה למתקן. לאחר דקות ארוכות הוא יצא ללא התעודה, שכנראה נלקחה ע״י אחר. נקוה שהוחזרה לו במהלך השבת. אחרת פירוש הדבר אי יכולת לעבוד במשך שבועות עד שתונפק לו תעודה חדשה.