סואחרה א-שרקיה, שיח' סעד

צופות: 
רחל מ., מיכאלה ר. (מדווחת)
20/03/2014
|
בוקר

 

 

מחסום א-שרקייה רחוק מהעין. ראוי לביקורים תכופים יותר.

 

6:20 שיח' סעד

 

בחור צעיר חיכה לפני עמדת הבדיקה. הוא המתין שם בקוצר רוח זמן רב. מאחר והגענו אחריו, נותר לנו להעריך שהוא היה שם לפחות רבע שעה.

בזמן זה עברו אנשים רבים, כולל ילדים, באופן שגרתי.

 

סואחרה א-שרקיה

לכאורה, הכול נראה בסדר. ילדים ממתינים להסעה, פריחה אביבית מרהיבה, ציפורים מצייצות.

כשאנחנו מתקרבות למחסום התרשמנו מהשקט במקום. אלא שאז נפתחה הדלת וזרם אדיר יצא מהחדרון, ילדים ומבוגרים כאחת.

הדלת הזו כבדה מאוד, ילד לא יוכל לפתוח אותה, גם נשים מתקשות. משום מה הדלת נעולה חלק מהזמן כלפי ירושלים, אך נעולה תמידית כלפי מזרח. יש אמנם זמזם, אך לא נראה שמישהו מגיב אליו.

בפנים מצטופפים העוברים. חיילת חסרת סבלנות יושבת בתוך אשנב בודקת תעודות. מדי פעם היא מקבלת הנחיות קולניות  איך לעבוד. חייל נוסף עומד ליד הדלת ומשגיח שכולם יעברו דרך המגנומטר וייצאו רק מי שנבדקו. אישה צעירה מנסה להעביר את תינוקה מהצד, כדי שלא ייחשף לקרינה, זה לא קל.

אמנם מרבית הילדים הקטנים אינם נדרשים להציג תעודה, אך כל זמן שבודקים תעודות של מבוגרים יותר – אין יציאה. הצפיפות גדולה והזמן מתבזבז. תחושה של כלא. יותר מכול – ההשפלה והעלבון. למה ככה?

רוב הזמן מי שהיה אמור לבדוק כלי רכב ישב על הרצפה כשגבו אל המכוניות. כך המתינו כל הנהגים עד שהלה הואיל בטובו לקום.

נוכחותנו לא הייתה רצויה במקום. הבהיר לנו זאת א', שהציג את עצמו כמפקד המחסום. כדבריו: "המחסום שלו".