בית לחם (300)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
סילביה פ., גוני צ., רונית ד. (מדווחת)
02/03/2014
|
בוקר

6:25 – כשהגעתי למחסום הבחנתי שבאופן יחסי יש פחות מכוניות ואנשים מהרגיל. אם ברגע הראשון קיוויתי שזה סימן לבוקר טוב, העובדה שלא פגשתי את מיודענו במקומו הרגיל בישרה רעות. בפנים, האולם לא מאוד מלא ו-5 אשנבים פתוחים גם הם לא הסגירו את המתרחש בצד הפלסטיני. מאבטח הגיע והגיש כוס קפה לאחת החיילות והכל נראה נינוח. אך כעבור מספר רגעים נשמעה הקריאה "שרוולים לעצור הזרמה" מהרמקולים בצד הפלסטיני, דבר המלמד על כך שיש עוד רבים הממתינים לעבור. ואכן אנשים שעוברים מספרים לנו על אנשים רבים בחוץ ועל צפיפות גדולה, דחיפות וצעקות (את חלקן אנו שומעים). "מלחמה" מגדיר זאת אחד העוברים. האולם מתרוקן ומתמלא חליפות בהתאם למצב "ההזרמה בשרוולים", אך כל הזמן מדווחים שיש עוד רבים בחוץ.

6:55 – רק כעת מגיע מיודענו, וגם הוא מדווח שיש עוד ממתינים רבים, מכניסים מעט יחסית ולכן נוצר הלחץ.

7:00 – קצין צעיר מציץ מהדלת המובילה אל תוככי המחסום. שואל את המאבטח מי אנחנו, וכאשר זה עונה "נשות watch" הוא מברך בבוקר טוב ומתנצל שאינו יכול לצאת אלינו כי אינו לבוש באפוד. ענינו שמדווחים לנו שרע מאוד ויש לחץ גדול בצד הפלסטיני. לדבריו ביום א' תמיד יותר לחוץ. הקצין נעלם ולאחר כמה דקות האולם מתמלא עד אפס מקום ולפתע מתחילות צעקות ודחיפות גם כאן. המאבטחים מייד נזעקים, אך לאחר רגע הכל נרגע. בינתיים מגיע גם שוטר וחיילים נוספים.

7:15 – אשנב אחד נסגר, עדיין יש הרבה אנשים. קצין מתחיל להעביר חיילים מהשער שבין האשנבים. בהתחלה הוא לוקח כל פעם מספר אישורים, בודק אותם במחשב באשנב הסגור לקהל ואז חוזר ומעביר את האנשים דרך השער. בהמשך, מאחר והלחץ לא יורד, מעביר אנשים ע"י בדיקה בעין של האישורים בלבד, ורק אז הלחץ מתחיל לרדת.

פגשנו בחור צרפתי שנמצא עם חבריו בבית לחם ועובר לבקר בירושלים מדי פעם. שאל על פעילותנו. כרגיל פונים אנשים לסילביה ומבקשים עזרה עבור קרובים ומכרים המנועים מכניסה לישראל.

7:35 – עדיין יש הרבה אנשים, דבר נדיר מאוד מאוד בשעה זו. השער אומנם נסגר אך 4 אשנבים עדיין פתוחים. אנחנו עוזבות, כי עלינו עוד להגיע לפגישה עם ג'מילה ולמת"ק.

 

בדרך לחניה אנו רואות מחזה נדיר – אנשי ניקיון, כנראה מהעירייה, מנקים את האזור הצמוד למחסום. למרבה הצער בחרו יום לא כל כך טוב, כי רוח חזקה נושבת ומעיפה שקיות וניירות לכל עבר. ביציאת הרכבים של המחסום אנו פוגשות את הקצין הצעיר. הוא פונה אלינו בלבביות. מסתבר ששמו אסף והוא מ"פ משטרה צבאית במקום. לדבריו הסיבה ללחץ היום היתה שבאחד מ-3 התורים (המכלאות) בצד הפלסטיני הקרוסלה היתה תקועה, "תקלה חשמלית" לדבריו. בשל כך נאלצו להעביר אנשים רק ב-2 מ-3 התורים ונוצר לחץ. מדווח שעובדים על תיקון התקלה. הוא נותן לנו את הטלפון שלו למקרה הצורך, אך אומר שבקרוב הוא עובר לגזרת צפון ירושלים (קלנדיה ומחסומים אחרים).

בדרך למת"ק עצרנו בכניסה לחוסאן לפגישה עם ג'מילה והצטיידות בשמן זית וזיתים. זו פגישתנו הראשונה עימה מאז נפטר בעלה ואנו מביעות את השתתפותנו בצער המשפחה.

 

מת"קinfo-icon עציון

הגענו מאוחר. המת"ק כבר פתוח ומגרש החניה מלא. הרבה אנשים ניגשים מייד וכרגיל סילביה בקושי מצליחה לרדת מהרכב. הדרישה ל"דוח תגובות לבקשת רשיונות" (ר' דוחות קודמים) גורמת לכך שקשה יותר להגיש בקשות לעבודה בישראל. לגבי ההתנחלויות (בהן לא נדרש דוח תגובות) חלק מהמעסיקים הגדולים כבר למדו שעליהם לכתוב במכתב שהעבודה היא בהתנחלות XXX, ולאחרים אנו מסבירות מה עליהם להביא. אך יש קושי נוסף: דורשים גם נייר פירמה ו/או חותמת. אדם שיש לו מכתב ממעסיק שהוא אדם פרטי לא קבלו ממנו את הבקשה. הוא מצלצל למעסיק, שמעוניין בו אך אין לו חותמת. סילביה הנחתה אותו לנסות להיכנס שוב ולהתעקש על מסירת החומר ולהציע שיתקשרו במקום למעסיק. גם בדרכנו חזרה לרכב עוד פונים לסילביה אנשים...

 

בתמונה – סילביה משוחחת עם אחד הפונים בדרכה למכונית, ולידה "נער קפה" שהוא ואביו הנכה מוכרים לה מזה שנים.