קלנדיה

בוקר מעודד בקלנדיה

רק שלוש מתוך חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:15 והתורים הגיעו לתוך החניון, צלצלנו למת"ק וקבלנו את התשובה שאנו רגילות לקבל בזמן האחרון: אין מספיק כוח אדם לפתוח אל כל התחנות. מאידך, קצב ההתקדמות בשרוולים היה יותר טוב הבוקר מאשר באותה שעה בשבועות קודמים, ובשיחות עם הממתינים הרגשנו פחות מתח ורוגז. אדם אחד גם דיווח לנו שהמעבר היה מהיר וקל יום קודם. התחנה הרביעית נפתחה בשעה 5:55, החמישית בשעה 6:00, ואחר-כך קצב המעבר השתפר עוד יותר.

בשעה 6:00 קצין מת"ק שהכרנו לפני מספר שבועות הגיע למחסום ושוב שוחח אתנו על המצב. הוא הכחיש שהסיבה שרק שלוש תחנות היו פתוחות לפני השעה 6:00 הייתה מחסור בכוח אדם והצביע על בעיות עם המחשבים. מזה הבננו שהייתה כוונה לפתוח אותם לפני 6:00. בכל מקרה, שוב הדגשנו את חשיבות פתיחת כל תחנות החל מהשעה 5:00, אפילו אם רק לנסיון. הקצין גם שיתף אותנו בתאוריה שמספר האנשים המגיעים למחסום משתנה מיום ליום כי בימים מסוימים חלק מן העובדים נשארים לישון במקומות העבודה שלהם. אולי זו הייתה סיבת המעבר הקל יותר יום קודם, למשל. 

חייל מת"ק המוכר לנו כאחראי ויעיל הגיע בשעה 6:10, מיד פתח את השער ההומניטרי, והמשיך לפתוח אותו כל פעם שקומץ אנשים הצטבר לידו, בבוקר של עבודה למופת.

בשיחה נוספת עם קצין המת"ק, הוא הכיר בכך שסוף ינואר-פברואר הייתה תקופה קשה במחסום. אבל הוא העריך שגם ביום (כמו היום) שרק שלוש תחנות בידוק פעלו לפני השעה 6:00, השיא ייגמר בשעה 7:00 או 7:15 (לאומת קרוב לשעה 8:00, כפי שהיה בשבועות הקודמים בימי שלישי). הוא גם נשאר במקום לראות את התוצאה – שבסוף הייתה עוד יותר טובה ממה שהוא ניבא: בשעה 6:45 התורים נעלמו והמגיעים למחסום כבר יכלו לעבור חופשי לאזור השרוולים. בשיחה האחרונה עם הקצין, הסכמנו שבנוסף לעבודה טובה של החיילים, פיקוח הוא אלמנט מאוד מועיל בשעות השיא בבוקר, והזמנו אותו לבוא כל יום.