קלנדיה

צופות: 
רוני פרלמן, יערה רפיח, חנה בר"ג (מדווחת)
09/03/2014
|
בוקר

 

ומה חדש בקלנדיה? הכיבוש עולה כפורח, את הפלסטינים איש לא "סופר" ואנחנו עומדות רואות ובוכות- כבר 14 שנים, שנות דור...

 

05:00

ז ו ו ע ה: כבר מרחוק ראינו כי התור לכניסה למחסום גלש אל מגרש החניה, וככל שהתקרבנו נוכחנו בדוחק הבלתי נסבל ששרר במקום. על הספסלים שבסככה ישבו רבים, שהחליטו כנראה לחכות עד שהלחץ הלא-אנושי יתפוגג. בתוך הכלובים נדחקו המונים ונראה היה כי לאחדים קשה לנשום בתוך הצפיפות והלחץ העצום. צעירים, שכוחם במותניהם, הצליחו לפתוח את השבכה העליונה שמכסה על הכלובים, להרחיק את גדר התיל ולהידחף כך לתור. בכל פעם שהקרוסלה נפתחה התחילה נהירה של הנמצאים בכלובים ורק כפסע היה שמישהו יידרס או ייפצע קשה.

 

נציג המינהל הופיע רק ב 06:15 ורק אז נפתח השער ההומניטרי, אשר על פי שמו מיועד לאנשים שיש להתחשב בהם: הורים עם ילדים קטנים על זרועותיהם, נשים בכל הגילים, חלקן מתקשות לעמוד זמן רב במיוחד בלחץ הנורא, זקנים וחולים - כולם מחכים ש"יזכו" אותם ב"זכות" לעבור לירושלים ולעבודתם. אך שומר ישראל שלא ינום ולא ישן,  עייף מכדי להופיע במחסום בשעות שיש לחץ קשה.

 

קבוצה של כ-10 פועלים, כולם עובדים באותו מפעל, פנו אלינו כי לאחד מהם הוחרם רשיון העבודה שהיה בתוקף. נציג המת"ק במקום טען כי בעל הבית ביטל את האישורים. לא דובים ולא יער. מה שקרה הוא שחייל חדש במקום החליט להחרים את האישור, ולא מעניין אותו אובדן הזמן והמשכורת. הרי זה רק פלסטינים. יותר מאוחר בדקנו את העניין והתברר כמובן שהכל לא נכון, ורק אחרי פניות רבות שלנו הצלחנו לפתור את הבעיה בסופו של דבר. 

 

התלונות על כי תושבי אזור רמאללה חייבים לעבור במחסום קלנדיה העמוס, במקום במחסום א' ג'יב הקרוב לביתם ושאינו עמוס, הופנו כבר פעמים רבות למינהל אך בינתיים ללא תוצאות. הדעת לא סובלת את התירוצים המטופשים שבהם מנסים להסביר לנו את העוולה הזו ולא נחזור עליהם כאן.

 

פלסטיני העובד שנים רבות בירושלים ושאותו אנו מכירים כבר היטב סיפר לנו כי ביום ששי, כאשר לא היה לחץ במחסום, ראה את החיילים בעמדות הביקורת רוקדים לצלילים שבקעו מטלפון. עד לאן מגיעה החוצפה, הזילזול !!

 

התלוננו לאורך כל המשמרת ולאחריה אצל הקצינים הבכירים. ניסו "להאיר את עינינו" שאם מספר רב כל כך של אנשים עובר עד שעה 7:30 אין על מה להתלונן (!) ושבשעה ארבע ניתן לעבור ללא תור. לנו יש כנראה היגיון עקום לחלוטין, כי לא יכולנו להבין מדוע אדם שעובד בעטרות, מרחק הליכה איטית של כרבע שעה מהמחסום, ומתחיל לעבוד בשעה נורמלית כמו שבע או שבע וחצי, צריך לקום ממיטתו בחצי הלילה לבוא למחסום ולחכות שעות לפתיחת המחסום וליום העבודה. כמובן שוב, הרי אלה רק הפלסטינים, למי אכפת שאין להם מנוחה ראויה וחיי משפחה סבירים - שיבלו את זמנם במחסומים ובמעבר בהם.