פגישה בח'רבת סלמן
נסענו לפגישה עם ז' בח'רבת סלמן (דרומית לעזון, בין ת'ולת' לסניריה)
09:50 מחסום אליהו – מכוניות בודדות עוברות ללא עיכובים. בצומת לצופין – רכב צבאי.
חירבת סלמן
תמונות
התנחלות נירית במרחק נגיעה מח'רבת סלמן
מכליות מים
להשקיה
בין החממות של ז'
אוטובוס נבדק במחסום חבלה
פגשנו את ז' בכפר הקטן המונה כ- 1000 איש, שתי משפחות: סלמן וקוזמר. הבעיה הכואבת והכי מטרידה היא האדמות שנלקחו מהם ואספקת מים לאדמות. רוב אדמות אנשי הכפר נמצאות בין אורנית לנירית.
יצאנו עם ז' לסיור באדמותיו. את החממות הוא משכיר לחקלאי פלסטיני.
עמדנו על הגבעה המשקיפה לנירית, אשר נמצאת על הגבעה ממול ואשר נבנתה על אדמות הכפר. שם ז' נולד וגדל עד שאביו, שהוטרד מן המתיחות בין הצבא הירדני 
והישראלי, עזב את הגבעה ובנה את ביתו בתוך הכפר. זו היתה טעותו הגדולה. מכשול ההפרדה על גדרותיו וכביש המערכת הרס את אדמותיהם המעובדות, בהן השקיעו הון עתק בבניית חממות, והשאיר כמעט את כל אדמות המשפחה (236 ד') מעבר לגדר. רק 7 דונם נותרו בצד שלהם. אין לאנשי הכפר "מחסום חקלאי" בגדר כדי שיוכלו לעבור ולעבד את האדמות, בהם גם פרדסים.עליהם לעבור בעזון עתמה.
רק לאחרונה קיבל ז' לראשונה אישור מעבר לשנה לעבור לאדמותיו. בעבר קבל אישור רק לחודש או לחודשיים. בקיץ האחרון לא קיבל אישור לעבור לאדמותיו במשך חודשיים ולא יכול היה להשקות את פרדס הלימונים והתפוזים שבוואדי למרגלות הגדר, אשר לא 
הניב כל פרי השנה. יש להם מערכת השקיה מפותחת משתי בארות, ששתי משפחות הקימו ב-1964 בשותפות. אחיו גם בנה מאגר מים גדול ויקר מבטון כדי להשקות את האדמות הרבות של הכפר, אך גדר ההפרדה הפכה אותו לבלתי רלוונטי, החקלאות כמעט ונפסקה. היום רק חלק קטן מהתושבים מתפרנסים מחקלאות.
אחיו ובנו הגיבו בכעס (בתקופת האינתיפאדה) ושניהם נשפטו למאסר ויושבים בכלא לתקופות ארוכות. ז' בן הכפר ואחיו כולם בעלי השכלה אקדמאית אך הוא נאלץ להתפרנס כרצף בבנין.לילדיו הבוגרים העניק השכלה אקדמאית ושניים מהם ומשפחותיהם חיים במדינות המפרץ. החיים שם הרבה יותר נוחים. הפלסטינים שם שייכים לשכבה המשכילה, האמידה, וכמו כל גולים (כמו היהודים) גם הם שואפים לחסוך כסף ולחזור לגדה לבנות את בתיהם בארצם.
הוא מנוע שב"כ כי פעמיים נעצר ב-1979 וב – 1984. הוא פנה לעו"ד שדרש ממנו 6,000 ₪ עבור הניסיון לסדר ניירות, ותוספת של 2,000 ₪ אם ישיג לו את האישור.
כשהיה ילד הלך לבית הספר בחבלה, מרחק 4 ק"מ, כל יום. היום יש בית ספר יסודי ותיכון בכפר ובו לומדים בנות ובנים יחד, למגינת ליבם של הדתיים.
פגשנו את ח' ראש המועצה העובד בשדה לאחר שנים שהיה מורה. הוא טוען שיש בלגן. הצבא עושה הכל על מנת להרגיז את התושבים ... וגם מצליח.
13:00 נפרדנו ועזבנו אחרי ביקור בביתו והיכרות עם אשתו ושתים מבנותיו הקטנות.
13:00 עזון - ביקור בחנותו של ידידנו.
13:50 מחסום חבלה - אוטובוס הבנות נעצר ונהגו יורד ממנו ומציג ניירותיו למ"מצדיקית. כשתעודת הזהות שלו בידה היא מתקשרת לאנשהו (מאמתת פרטים?). אני שואלת אותה מה הבעיה והיא עונה בחוצפה: "זה לא עניינך".
אחרי שיוצאותשתי משאיות שערי המחסום נסגרים בשעה 13:55 אבל הצוות ממתין עד לשעה 14:00.
ביקור קצר אצל עומר במשתלה המקבל אותנו כהרגלו בחיוך רחב. קנינו עציצים של עשבי תיבול והביתה.