פרעתא

13:50 במועדון הנשים עדיין לא חיכו לנו. לאחר כ-10 דקות ע. הביאה את המפתח ופתחה את המקום, ועד 14:30 הגיעו 6 נשים והרבה ילדים. הנשים הראו לנו את המחרוזות היפות שהכינו במהלך השבוע, ובהמשך לימדנו אותן דוגמא חדשה. שאלנו אם הן רוצות להמשיך בחריזה. אמרו שרוצות ללמוד לעשות דברים לבית. חשבנו להציע ללמד אותן עבודות ריקמה כמו שעושה אחת הנשים בנבי אליאס, ואפשר להכין ארנקים, תיקים, מפות, ומיני חפצים רקומים, מאד יפים.  רעיון נוסף - לעשות קערות מנייר. נבדוק איתן את האפשרויות במפגש הבא.

כיוון שתקוה, שיודעת מעט ערבית, אנחנו מנהלות שיחות יותר משמעותיות עם הנשים. התברר שלכל אחת מהן הרבה אחים ואחיות ואולם להן עצמן רק ילדים מועטים. לאחת בן אחד, לאחרת שלושה ילדים. שאלנו איך הן מסבירות את ההבדל במספר הילדים. ר. הסבירה, שפעם החיים היו קלים, עכשיו החיים מאד קשים.

חשבנו על כך שלמרות שאנחנו נפגשות איתן כל שבוע,  יחלוף עוד זמן עד שממש נכיר אותן ואת תנאי החיים שלהן.
ס. סיפרה שבעלה חקלאי. לפני שנתיים מתנחלים מחוות גלעד היכו אותו וחיבלו בטרקטור שלו. לפני חודשיים שרפו לבן דודה את המכוניות [אירוע שהתפרסם ברשת]. בשנה שעברו שרפו להם המתנחלים את השתילים. השנה, כשבעלה הולך לעבד את האדמה, הוא מתאם עם הצבא והחיילים מגיעים ומגנים עליו מפני המתנחלים.

קבענו עם הנשים שבעוד כשבועיים נקרין ונצפה ביחד איתן בסרט "עץ הלימון", ולאחר ההקרנה, בעזרת פתחיה נקיים שיחה. אם היוזמה תצליח, נמשיך בה עם סרטים נוספים. הפעם, לקראת סוף הפעילות ביקשתי מר. לראות את החדר המיועד להקרנת הסרט. מסתבר שהתנאים להקרנה ולצפייה לא מושלמים והמקום  מאד מוגבל. נשתדל למצוא פתרון אחר, ולא - ננסה להסתפק במה שיש, ואחרי הפעם הראשונה נפיק לקחים.

ב-16:00 סיימנו את הפעילות. בדרך חזרה - קניות בנבי-אליאס