קלנדיה
הדו"ח הזה, כמו כל קודמיו מהשבועות האחרונים מתאר את המצב הנורא של מחסום זה. ממחיש, מהותו של מחסום מה היא. אני עוד זוכרת ולא לטובה, את הפעם היחידה בה הצטרפתי לפגישה עם הצבא לקראת המעבר מהמחסום המאולתר שהתקיים שנים ל"מעבר" החדש. כשהעזנו לפקפק הבטיחו לנו שיפעל כמעבר גבול...
ומאז שנים רבות פועל כשם שהוא פועל. זו לא החלטה של חייל מסוים (שאולי יכול לעגל קצוות פה ושם) אלא מדיניות מובנית מלמעלה ושחלק משמעותי ממנה הוא הטמעת הדעה בקרב החיילים שהפלסטיני אינו אדם, הוא ישות שקופה במקרה הטוב ובד"כ אויב-מחבל-טרוריסט...
06:00 תור עד מחצית הסככה, שתי מכלאות פתוחות ודוחק וצעקות במאבק להדחס פנימה. חלק מהאנשים זורקים את שקיות האוכל מעבר לגדר שלא יאבדו במעבר. 3 שרוולים פתוחים.
ליד השער ההומניטר כבר מחכים אנשים. אב עם בנו לטפול רפואי ונוספים.
06:20 פתחו עוד שרוול
, התור לפני המכלאות מתארך לתוך כל הסככה, ותוך 10 דקות נוספות זולג החוצה לאזור החניה.
בינתיים ליד השער ההומניטרי" יש כבר כ-20 ממתינים מולם מעבר לגדר סגן צעיר ושני מאבטחים.
בקשנו לפתוח-קבלנו תשובה חנוכית. "לא נשמעו להוראותי-לא פותח"!
הממתינים מסתכלים על החייל ומלוויו, מנסים לפענח את מבטו.
הוא ושני המאבטחים מביטים בהם במבט שאנן ומתנשא. בינתיים האב ובנו התייאשו והחליטו לנסוע דרך חיזמה.
טלפונים למוקד ההומניטרי כמובן חסרי תועלת-אבל להתלונן צריך.
רק ב-6:30 פתחו את השער, העבירו חלק מהממתינים וכלאו אותם בין שתי הגדרות.
ב-6:40 התחילו להעביר דרך השער בקבוצות קבוצות כשחלק ,אפילו ילדים בדרכם לביה"ס ונשים מעדיפים לא לחכות ומצטרפים לתור במכלאות.
7:05 עכשיו השער פתוח לכל.
7:40 המכלאות ובשרוולים הפנימיים עדיין צפוף מאד. נכנסנו ב-7:40 יצאנו ב-8:05.
כשהגענו כבר היה גם צוות צלום רוסי,שגם ראיין את דניאלה.