קלנדיה

צופות: 
חנה ש., רונית ד. (מדווחת)
26/02/2014
|
בוקר

בוקר של חיוכים בקלנדיה! יש גם דברים כאלה

5:20 – כאשר אנו מגיעות עדיין חושך בחוץ והתור למחסום המכוניות כבר משתרך. מגרש החניה עדיין לא עמוס. אוטובוס מוריד נוסעים שממהרים למחסום הולכי הרגל ואנחנו אחריהם. מוכר הבייגלה התמקם היום מתחת לסככה.

בפנים מצפה לנו הפתעה – אין כמעט תור. 4 עמדות בידוק פתוחות וכאשר הופעלו הקרוסלות ואיפשרו כניסה, נכנסו כל הממתינים.

כך זה נמשך במשך כל הזמן שהיינו שם. אנשים יורדים מההסעות ומגיעים בד"כ בריצה ואז הם מופתעים לגלות שאין תור. אדם מבוגר פונה אלינו ואומר: "מה קורה פה, אין אף אחד". בהמשך ראינו הרבה חיוכים ותנועות ידיים מופתעות, ומדי פעם אמרו: "כאילו יש סגרinfo-icon" או "כמו שבת".

בחור צעיר קושר עמנו שיחה ומספר שהוא עובד ב"סודה סטרים" במישור אדומים. מחכה להסעה למפעל שמגיעה בשעה שש. בעזרת הערבית הדלה שלנו והאנגלית הדלה שבפיו אנו מנסות לפענח שלטים שנתלו במקום: הצעת סיוע משפטי חינם בעניינים שונים (למשל ארנונה). אין טלפון, אלא כתוב לאן אפשר להגיע ביום שבת.

כמעט כל הזמן שהותנו אנשים עברו את הקרוסלות בלי לחכות בכלל, ואח"כ תוך מס' דקות סיימו את הבידוק. בד"כ החיילים עוצרים את הקרוסלות ואנשים ממתינים בשרוולי המכלאות, ובשעות הלחץ נדחפים וכשהקרוסלה נעצרת נשארים דחוסים כמו סרדינים בקופסה במכלאות. היום לא היה זכר למראות האלה. בחור צעיר שהגיע עם חבריו מאחד האוטובוסים מחייך ועושה תנועה של קפיצה אל מעל המכלאות, כפי שעשה בודאי לא פעם בעבר כדי להתקדם בתור. היום אין בכך צורך.

בסביבות שש הגיעו שני קצינים וקצת אחריהם שוטר ושוטרת. מאחר ולא היו תורים איש לא המתין להם ליד המעבר ההומניטארי ולא היה צורך לפתוח אותו. לפיכך נבלעו ארבעתם בכלוב בו יושבים החיילים ובשש ורבע לערך עזבו לכיוון המת"ק.השמש זרחה מבעד לעננים

מדי פעם היו קריאות ברמקול, שנתנו הנחיות. התקשינו להבין מה נאמר, אך הטון היה רגוע ונדמה שהכל נינוח היום. לא ברור מה גרם לשינוי, אך כמובן שאנו מברכות עליו.

6:30 – עזבנו, לשם שינוי במצב רוח טוב. גם אנו חייכנו היום. בחוץ מגרש החניה לא היה מלא לגמרי. השמש כבר זרחה מבעד לעננים .

 

הדרך ברכב אל מחסום הרכבים היתה כאוטית כרגיל. רכבים רבים נדחפים ומצפצפים סביב הככר בדרך למחסום, כשחוקי התנועה הם בגדר המלצה בלבד. "התור", גדעון גכטמן 1988אך המעבר עצמו היה חלק, מציגים תעודת זהות ועוברים במהירות, גם אנחנו וגם האחרים. בזכות השעה המוקדמת גם דרכנו חזרה למרכז היתה מהירה וחלקה, ונפרדנו קצת אחרי שבע בגבעת רם.

 
בהמשך היום בקרתי במוזיאון ישראל, בין היתר בתערוכה מיצירותיו של האמן גדעון גכטמן. למראה המיצב "התור" משנת 1988 , נזכרתי גם בהתכתבות ברשת בימים האחרונים וחשבתי לעצמי שאולי - רגע לפני שמעבר קלנדיה יבוטל והמעבר בין ישראל ופלשתין יהיה כמו בין מדינות האיחוד האירופי – המכלאות בקלנדיה יוחלפו בחבלים האדומים מיצירתו של גכטמן...