קלנדיה

צופות: 
אביטל ט., חנה ש., רונית ד. (מדווחת)
19/02/2014
|
בוקר

5:40 – הגענו למגרש החניה ש-3 תורים יוצאים אליו מהסככה המובילה למכלאות בדרך לבידוק.  סימן שהלחץ רב. "מכך נוצרים פיגועים" קורא אלינו אחד הממתינים, תוך שהם מפנים לנו דרך למעבר. מרבית השטח שתחת הסככה אינו מנוצל, מעט אנשים על הספסלים וטינופת רבה. 4 עמדות בידוק פתוחות. אשה ניגשת למעבר ההומינטרי הסגור, מתייאשת ועוברת לתור הרגיל. אביטל מצלצלת למת"ק ולמוקד ההומינטרי לבקש שיפתחו עוד עמדות. הם אומרים שנציג המת"ק יגיע ב-6:00. חיילת יוצאת מה"כלוב" שואלת מי אנחנו ואם אפשר לעזור, אך לפתוח עוד עמדות היא לא יכולה. אין מספיק חיילים. לדבריה הם מנסים להכניס את האנשים בקבוצות של 3 במקום אחד אחד, כדי שילך יותר מהר.

האנשים בתור מתלוננים בפנינו על המצב. מבקשים מהחיילת לשחרר את הקרוסלות כדי לאפשר לאנשים לעבור אל עמדות הבידוק. היא אומרת שאי אפשר עדיין, אך אחרי רגע כן משחררת ומזרימה אנשים פנימה לבידוק. בכל פעם שזה קורה יש התנפלות ודחיפות. כולם רוצים לעבור ולהגיע בזמן לעבודה. חלק מהעוברים ניגשים לעמדה הסגורה וממתינים בתקווה שתפתח. כשזה לא קורה הם נוטשים ועוברים לעמדות האחרות.

6:00 – יוצא מאבטח ונעמד בקרבת השער ההומינטרי. אומר שצריך לבוא חייל מהמת"ק לפתוח, אך זה לא קורה. אחרי רגע יוצא גם שוטר, אך השער עדיין סגור. נשים, ילדים ואחרים מתחילים להצטבר בתור לשער ההומינטרי. הקהל בחוץ נע באי שקט. 3 תורים משתרכים אל תוך מגרש החניה. לאחר כמה דקות נפתחת עוד עמדה ומזרימים עוד אנשים דרך המכלאות.

 

6:10 – מגיעים אנשי "זכויות אדם כחול לבן" – 5 חבר'ה צעירים, בהם בחורה אחת. שוחחנו איתם מעט. הם מכשירים כעת אנשים חדשים, לכן הגיעו בקבוצה גדולה. הם אכן צעירים, רובם סטודנטים. כידוע, הם דוגלים בגישה של שיתוף פעולה עם השלטונות - הצבא והמשטרה. הם כותבים דוחות ומגישים אותם לרשויות. מקיימים פגישות חודשיות עם המת"ק. הם מדגישים את העובדה שיש להם דו-שיח עם הרשויות. הם מחזיקים בידיהם חוזרים בערבית שבהם כתוב שהם רוצים לשמור על זכויות האדם של הפלשתינים, אך תוך שיתוף פעולה עם הרשויות (זה מוזכר יותר מפעם אחת במסמך). יש שם טלפון להתקשרות. שאלנו אותם מי פונה אליהם ומה הם עושים. אלו שבאים למחסומים לא בדיוק יודעים, אך אחד מהם אמר שפונים בעיקר אנשים שיש להם אישור לעבור במחסום מסויים ורוצים שיאפשרו להם לעבור גם ממחסום אחר. פחות בענייני הסרת מניעה וקבלת אישורים. הוא לא כ"כ יודע עד כמה יש הצלחה.

עוד אנו מדברים נוצר אי שקט בתור. בחוץ כבר אור מוחלט ואין תור אל תוך מגרש החניה. אבל בעוד שקודם אנשים עמדו בשקט בשלושה תורים מסודרים פחות או יותר, עכשיו יש דבוקה אחת שמנסה להיכנס, דחיפות וצעקות. צעירים עולים אחד על השני ועל הגדרות בנסיון להיות הראשונים שיכנסו בכל פעם שיאפשרו זאת.

6:15 – הרבה אנשים ליד השער ההומינטרי שטרם נפתח. בשים לב לבלגן בתור הרגיל ולכך ששעת הפתיחה היעודה (6:00, שגם היא מאוחרת ביחס לצרכים) כבר חלפה, הם מעדיפים לחכות כאן. אביטל שוב מתקשרת למת"ק לברר למה לא נפתח השער ההומינטרי.

6:20 – עכשיו גם המאבטח מתקשר. השוטר מתחיל לבדוק תעודות דרך הגדר, ואז מגיע סוף סוף החייל, פותח את השער ההומינטרי ומתחיל להכניס אנשים דרכו.

6:25 – צעקות ודחיפות בתור. אנשים נדחסים בתוך המכלאות כמו סרדינים, ונשארים תקועים כך עד שישחררו שוב את הקרוסלות ו"יזרימו" אנשים. התור ליד השער ההומינטרי הסתיים, לאחר שהכניסו דרכו מספר נגלות, אך אחרי רגע שוב מצטברים ממתינים, בעיקר נשים.

6:35 – הבלגן נרגע. אין יותר דחיפות וצעקות, אך עדיין רבים ממתינים לעבור. במעבר ההומינטרי מכניסים עכשיו כל פעם שמצטברת קבוצת אנשים בחוץ והתור בפנים לעמדה ההומינטרית מתקצר.

7:05 – שעת העומס עברה. הפועלים יצאו לעבודתם והמקום מתרוקן. עזבנו.

בשער המכוניות בדקו לנו ת.ז ואת תא המטען ועברנו בלי בעיות.

 

בתמונות: הדוחק במחסום והתורים.