ארתאח (שער אפרים)

4:00 – הגענו למחסום ב 3:55. המחסום נפתח ב-4:07.
אזור הכניסה היה עמוס אדם, ברמה של יום ראשון. קבוצת נשים עמדה בשער הנשים והוא לא נפתח. אחרי טלפון למת"ק נפתח השער לכ-10 דקות בהן נכנסו כל הנשים ואז נסגר. יש לציין שהגברים עמדו בסביבה ולא התקרבו עד שנכנסו כל הנשים. אז, הסתדרו בטור ועלו אחד על גבי השני להכנס דרך החרך שהכרנו כבר אתמול.

שאר תמונת היום היתה דומה לגמרי לאתמול. המוני פועלים צובאים על השערים, מנסים להכנס דרך כל חרך ומעל לשער. דוחפים, מזיעים, מתעצבנים. מישהו אמר לנו בהמשך היום ששלושה אנשים נפצעו ונלקחו לבי"ח. כן אמרו שלפני שבועיים נהרג שם פועל. 

עוד נשים הגיעו מאוחר יותר לשער הנשים ואמרו שבאו מאזור ג'נין ובקשו שנגרום לשער להיפתח. בדיוק בזמן הגיע לשם מנהל המחסום וניסה להסביר שאי אפשר לפתוח עכשיו את השער כי תהיה התנפלות של הגברים.

לדבריו השטח שמחוץ לגדר שייך למנהל האזרחי ולא למשרד הביטחון ולכן הוא לא באחריותם. יחד עם זה הם מתכננים לבנות שם מעבר של שרוולים בצורת מבוך, כמו שנכנסים לספארי (...) שמארגן את התור ב-3 תורים שונים. זה אמור להבנות בזמן הקרוב.

כ"כ אמר שעוברים במהלך השבוע  כ-5,500 פועלים בשעות אלה; ביום ראשון מעל ל6,000 והעמדות פתוחות בהתאם לעומס. (זה אומר שלא כל העמדות פתוחות כל הזמן).
קבענו איתו פגישה ליום רביעי בבוקר.

בניגוד לאתמול, היום דברו איתנו הרבה אנשים. חזרו על התלונות הברורות והידועות ובקשו עזרה.
הם מתארים את העמידה בחוץ כמלחמה. השעות הארוכות שכרוכות בהגעה למקום העבודה הן בלתי אפשריות. כדי להגיע למקום טוב בתור, בן אדם צריך להגיע למחסום בסביבות 2:30-3. אנשים שמגיעים מאוחר עלולים להפסיד את יום העבודה שלהם.

יש דבר מאד ברור: המחסום לא עומד בעומס של הבאים. הוא  מיועד במקור לאפשר יציאה של 700 איש בשעה, בזמן שמספר האנשים שמנסים לעבור באותו זמן הוא 5,500.
הפתרון הוא מבני. הגדלת המבנה וכח האדם המשרת ומספר השעות, ולא רצון טוב של מנהל זה או אחר.

פתרון שהציעו הפלסטינים: שער פתוח 24 שעות ביממה. כמו כל שער בין מדינות. זה יוריד הרבה מהלחץ ותחושת העליבות והעלבון שהם חשים, אם כי גם הוא לא יפתור את הבעיה של כמות נכנסים מול יכולת קיבול ומספר העמדות. יחד עם זאת, זה נשמע כל כך נורמלי: שער פתוח 24 שעות ביממה...

6:24 נסענו הביתה. רווחנא.