ארתאח (שער אפרים)

ראו סרטון זה שצולם היום לקראת השעה 06:00 כשהתור כבר פחות  דחוס וצפוף

 

 

4:00 -  הגענו למחסום דקות לפני הפתיחה. אחרי כמה שנים של העדרות.

הכניסה למחסום היתה עמוסה באלפי בני אדם. בערך ב-4 השער נפתח. כמויות גדולות של אנשים פרצו לכיוון הקרוסלות.

בצד השביל הגדול נמצא אזור כניסת הנשים וגם הוא היה עמוס בנשים וגברים, דחוסים באופן משווע לאוויר, והשער לא נפתח. מעל השער המרושת יצרו חור למעבר שיקדם אותם בכיוון הכניסה ואנשים טיפסו זה על גבי זה כדי לקפוץ מלמעלה לקדמת התור. מפאת החושך לא הצלחנו לצלם את המראה הזה.

הנשים התלוננו שהשער  בשבילן (שער הנשים) לא נפתח בימי ראשון ושישי, שהם הימים הבעייתיים יותר.

 

בכל הזמן הזה התקשרנו למוקד ההומניטרי, ובקשנו לברר לגבי השער, ותיארנו את מה שרואות עינינו.הם אכן התקשרו, אך נאמר להם שהשער פתוח.

 

בהמשך הלכנו לצד היוצאים מהמחסום ופגשנו את המאבטח ואמרנו לו ששער הנשים סגור. לאחר שניסה לשכנע אותנו שהשער פתוח, ולא עזר כלום, הסכים בכל זאת לבוא איתנו ולראות שהשער סגור. ואכן, לאחר עוד כמה דקות ארוכות הגיע מישהו לפתוח את שער הנשים. אז התחיל מדרס מזעזע מלווה בצרחות, ודחיפות, ומראות שקשה לתאר ולהסביר. אולי הסרט קלנדיה ממחיש משהו מזה.

כמונו עמדו שתי מתנדבות מארגון בינלאומי שבאות לדבריהן פעמיים בשבוע למחסום ועדות למחזה הזה.

 

חלק קטן מהזמן עמדנו בשער היציאה וספרנו את העמדות הפתוחות. לפי דיווחים ולפי מה שהצלחנו לראות מזווית העמידה שלנו 16 העמדות הקיימות היו פתוחות. זרם בלתי פוסק של אנשים יצא מהמחסום.נראה שהמחסום פועל בשיא יכולתו. ומאחר שכמות הפועלים גדלה, המחסום אינו עומד בעומס.

המשכנו לעמוד בצד הכניסה למחסום ועד השעה 6:15 עדיין היו מאות או יותר אנשים שחיכו בתור לכניסה לקרוסלות. כן המשיכו כל הזמן להכנס דרך החור שמעל השער.

נשים התלוננו בפנינו, אבל גם מלמלו בינן לבין עצמן "כלאם פאדי" יעני, זה לא יעזור. איש אחד צעק עלינו: בשביל מה אתן באות לכאן. אתן לא עושות כלום! ולמעשה מעט מאד אנשים התייחסו אלינו.

 

החלטנו לבוא השבוע כל בוקר כדי לראות את ההבדל בין הימים. ידוע שיום ראשון הוא היום הקשה, בו באים כל הפועלים, גם אלה שנשארים בארץ שבוע וכו'.

 

6:15 – יצאנו הביתה.