אימתין, פרעתא

צופות: 
מיקי ת-כ, אדם ר. (ידיד מהסיורים), לילקה פ. דבורקה א. (מדווחת)
20/02/2014
|
אחה"צ

 13.45 בפרעתא. אדם ומיקי כל אחד בכיתתו. אדם מלמד את הבנות הבוגרות, כ-20 במספר, והפעם גם 5 בנים, תלמידי תיכון. בכיתה נמצאת לעזרתו אחת הנשים המבוגרות מהכפר, שמגיעה כדי לסייע למורים ולשמור על הסדר (בצרופה אדם מספר על מהלך הלימודים בקבוצות אותן הוא מלמד בפרעתא ובאמתין).

מיקי עם הכיתה של הצעירות יותר. נראה שבצד הלימוד, הילדים לוחצים לשחק משחקי כיתה, ואם זו הזדמנות לתרגל עוד את האנגלית שלהם ולהעביר זמנם בנעימים - הרי זו לטובה.

15.00 אימתין. מגיעות לילקה ודבורקה וכעבור זמן קצר מצטרפים גם מיקי ואדם לאחר שסיימו את הפעילות בפרעתא הסמוכה. לפני שהגענו לכפר תהינו בינינו אם כל מי שפגשנו בשבוע שעבר, תגיע גם הפעם. תוך כרבע שעה כבר ישבו בכיתות כ-130 בנות. בכיתות ח' ו ט' של לילקה ודבורקה כ- 30 תלמידות בכל אחת, 35 הבוגרות יותר בכיתתו עם אדם, ולמעלה מ-40 בכיתת הצעירים עם מיקי.

 

בעוד מועד ביקשנו שיכינו עבורנו  4 חדרי לימוד, אבל לשבוע הבא נזדקק כבר לחדר נוסף, כדי שנוכל לחלק את כיתת הצעירות של מיקי ל -2 קבוצות. כידוע, יש לדאוג ליצירת קבוצות קטנות יותר, כדי לאפשר לימוד אפקטיבי.

בתוכניות הלימוד, החלטנו לשים דגש על מה שבעיקר חסר בבית הספר -  פיתוח יכולת הבעה בעל-פה, ושימוש בטכניקות ומשחקי לשון המקדמים  שימוש אקטיבי בשפה. אדם מקדיש זמן גם לפיתוח הבנת הנקרא בדרכים מיוחדות.

 

מה שבולט ומרגש בכל אחת מהכיתות היא ההתלהבות של הבנות, החביבות שלהן והנכונות לשתף פעולה בכל משימה חדשה שמציעים בכיתה. רמת הידע אינה מרשימה, למעט בודדות שמפגינות יכולת טובה יותר, ועוד כמה בכל כיתה שניכר כי חשוב להן להצטיין, והן אינן ביישניות.

ההתייחסות המלבבת של הבנות היא, כנראה, גם הסיבה שבסוף כל שיעור אנחנו, המלמדות והמלמד, יוצאים בתחושת התרוממות ממש, ורצון לשוב ולפגוש את הבנות ואת הנשים הבוגרות שאיתן, גם בפעם הבאה.

 

ההפתעה במפגש עם אנשי אימתין, היא לא רק במספר הבנות הגדול כל כך ובהתייחסות הרצינית לפעילות איתנו, אלא בגישה הקהילתית של הנשים הבוגרות ובכושר ההתארגנות שלהן. אמנם ה., ראש הכפר, היה הראשון שביקש להיפגש בקשר ללימוד הילדים, אבל לא ברור לנו אם עשה זאת ביוזמתו, או ביוזמת הנשים.  

הופתענו ושמחנו כאשר בשיעור הראשון הצטרפה כמעט בכל כיתה אחת מהנשים הבוגרות, כדי להבטיח את הסדר בקבוצות הגדולות כל כך. הפעם הקפידו להצטרף לכל אחת מהכיתות. לא בטוח שאנחנו זקוקות לסיוע הזה, אבל ללא ספק מועבר כאן מסר לילדות, שלימוד הוא נושא חשוב, ושהמשפחות בכפר מעוניינות בו.

עבורנו זו תחושה טובה ומיוחדת; במסגרת שנוצרת, ברור לכל שנשות הכפר היו היוזמות, ועכשיו הן המארגנות והמובילות את ה'פרוייקט' הזה, כשאנחנו  רק מורות ומורה שבאים ברצון להשתתף ולסייע, ובתוך כך גם לחזק את הקשרים איתן.

הנשים המסייעות חלקן מורות ואחת מהן הרכזת. רובן הן תמידותיה של נורית שמלמדת אותן עברית כבר מספר חודשים. יפה לראות איך אלה משתדלות לתקשר איתנו דווקא בעברית. מאידך, אין ספק שההחלטה שלהן ללמד את הילדות אנגלית (ולא עברית) כלל וכלל אינה מקרית, ונקל להבינה.

עדיין לא הספקנו לשוחח עם התלמידות ועם המארגנות  על השאלה מדוע באימתין רק הבנות באות ללמוד איתנו. נעשה זאת בהמשך, למרות שאילו רצו גם הבנים להצטרף - היה כנראה בלתי אפשרי להיענות לאתגר המספרי העצום.