כיפל חארס, יתמא, א-סאוויה.

9:20 יצאנו דרך שער שומרון שבו הכל היה שקט.

כאשר עברנו בנסיעתנו את כפל  חארת', ראינו ששער הברזל בכניסה לכפר סגור ונעול. מחוץ לשער הנעול חנו מכוניות ולא היה ברור לנו מתי ננעל השער. עצרנו ליד קבוצת עובדים שחכו לרכב שיאסוף אותם לעבודה. הם סיפרו לנו שהשער נעול כבר 34 ימים.  הצבא טוען שאבנים נזרקות על החיילים מן הכפר. בדרך ליציאה מהכפר נאלצים הנהגים לנסוע דרך קירה, זייתא, וג'מאעין ולצאת לכביש מול מרדא.

זעתרה (צומת תפוח) : מרכז מגרש החנייה היה ריק והשער המוביל אליו היה סגור. ראינו חייל אחד או שניים ע"י תחנת האוטובוס על כביש 60 המוביל לרמאללה. בכניסה לכביש המוביל ליתמא  הוצב שלט אדום שמזהיר ישראלים שלא להיכנס. האם אין זה שטח B?

עכשיו אנו רואים את ההתנחלות רחלים על ראש הגבעה ויכולים להבחין  בבהירות בין הבתים הישנים על גבעה אחת, והבתים החדשים על ראש גבעה דרומה משם. ההתנחלות מתרחבת לכיוון דרום, גבעה אחרי גבעה. הגדר הסובבת את רחלים ממוקמת לאורך כביש 60 , כך שכל האדמות מראש הגבעות ועד לכביש הופקעו. כאשר פנינו לדרך המובילה לקבלאן , מזרחה מכביש 60, יכולנו לראות קרוואנים על ראש גבעה. הם נראים כהמשך  של ההתנחלות עלי , מתפשטים לאורך ראש הגבעה צפונית להתנחלות.  

נכנסנו לכפר א-סאוייה שבו יש לנו מכר, בן אחת המשפחות. נכנסנו לביתו המוכר לנו, ומצאנו בו רק את אשתו ובתו הקטנה. היא סיפרה שבעלה נסע לשכם לצורך חיפוש עבודה. היא ארחה אותנו יפה,  אך בהעדר בעלה לא נשארנו שם זמן רב. משם נסענו לבית המועצה , שם פגשנו את אחד העובדים. אדם ידידותי, שהזמין אותנו פנימה, לשתות קפה או תה , ולשוחח. שמנו לב שבאחד החדרים יושבת קבוצת נשים סביב שולחן גדול ועוסקת במלאכת יד. הן נפנפו לנו לשלום, אך כיון שהיו עסוקות, לא הפרענו להן. בשיחה עם איש המועצה (בהמשך הצטרף אליו אדם נוסף) שמענו מספר נתונים סטטיסטיים של הכפר:

אוכלוסית הכפר מונה כ-3000 נפשות. 10% אחוזים מן הגברים הם מובטלים. חלק מהמועסקים עובדים בישראל. אחרים עובדים ברשות הפלסטינית בהוראה, רפואה וכדומה. עבור הרבה משפחות ייצור שמן-זית מהווה מקור הכנסה חשוב. 300 – 400 תלמידים לומדים בשלושה בתי ספר בכפר. בנים ובנות לומדים בנפרד.

בקשנו פרטים לגבי הנשים ועבודות היד שלהן: האיחוד האירופי  מממן תקציב ל-10 נשים המגיעות מדי בוקר לבית המועצה במשך חודש ימים. אלו נשים שבעליהן מובטלים ולכן למשפחותיהן  אין הכנסה   

סדירה. הן נמצאות בבית המועצה יום יום משעה 8:00 ועד 14:00 ולומדות אומנויות שונות, כגון סריגה, ריקמה, והכנת ריבות. האיחוד האירופי משלם לכל אישה 60 ₪ ליום במשך חודש. לאחר חודש הן מפנות את מקומן בפרוייקט וקבוצת נשים אחרת תופסת את מקומן, גם הן למשך חודש. כך שבכל חודש יש קבוצה אחרת של נשים. המוצרים שהן יוצרות תוך תהליך הלמידה ניתנים למשפחות יותר נצרכות.

על הקיר בחדר שבו אנו משוחחים תלוי פוסטר גדול ועליו כ-130 תצלומים של גברים. אלה בני הכפר שנהרגו תוך לחימה נגד ישראל במשך השנים. אחד האנשים בחדר מצביע על תצלום בשורה התחתונה (שם מוצגים תצלומים של נעדרים אשר סביר שאינם בין החיים.) "זה אבא שלי", הוא אומר. "ב-1967 הוא עבד בכוויית. הוא ניסה לחזור ואף אחד אינו יודע מה עלה בגורלו. באוקטובר 1967 הישראלים החזירו למשפחה את הפספורט שלו. על הפספורט נראו כתמי דם. לכן המשפחה מניחה שהוא מת. גופות הנעדרים לא הוחזרו מעולם". 

בתשובה לשאלה שלנו בני שיחנו אמרו: "אם היהודים ירצו, יהיה שלום". תשובה פשוטה לשאלה ישירה.

במשך השנים נבנו התנחלויות סביב הכפר: רחלים מצפון, עלי במזרח ובדרום. כולן על אדמות השייכות לא-סאוייה. " האדמות שלנו השתרעו אפילו מהעבר השני של ההר שעליו נבנו ההתנחלויות. היו לנו 11.000 דונמים לפני 1967. כיום נותרו לנו רק 4000 דונמים". בניית ההתנחלויות החלה ב-1984. לפי הסכם אוסלו הכפר עצמו שייך לשטח B, אבל האדמות סביב בתי הכפר שייכים לשטח C . בנייה של בית נוסף על אדמת משפחה עבור הבן או הבת היא בלתי חוקית. ל-52 בתים ניתנו צווי הריסה, אשר עד עתה לא מומשו. המתנחלים התלוננו בפני המינהל האזרחי על שהבתים לא נהרסו.

לשאלתנו לגבי התנכלויות מצד המתנחלים מספרים לנו על מתנחלים שהגיעו לכפר על טרקטור, ומעגלה שנרתמה אליו הורידו חזירים ושחררו אותם בכפר.   איזה רעיון יצירתי! מדי פעם מגיעים מתנחלים בלילות, שוברים או עוקרים עצי זית. גם הצבא מגיע לכפר מדי פעם, במיוחד לבית הספר שממוקם קרוב לכביש 60. אבל, כללית די שקט בכפר.

לכפר יש בעיית מים, במיוחד בחודשי הקיץ. יש די מים לשתיה, אבל לא מספיק להשקיית גידולי ירקות

ועיבוד האדמה. זה פוגע בחיי המשפחות. המועצה משלמת ל"מקורות" עבור המים, וגובה את הכסף מהמשפחות. גם החשמל מגיע מהרשת הישראלית.

בדרך חזרה לכיוון שער שומרון ראינו שהמחסום בכניסה לחארת' פתוח. תושבי כפל-חארת'

יכולים לצאת מכפרם הנעול גם בדרך זו.