עופר - יידוי אבנים, בעיות בריאות

צופות: 
נורה אורלוב, חוה הלוי
14/05/2012
|
בוקר

 

המשך משפטו של מאלכ אל עלאמי

 

(ר' דוחות קודמים בעניינו: 4.4.12  /  6.5.12  /  9.5.12)

 

היום קיבלנו, לבקשתנו את כתב האישום של מאלכ אלעלאמי. נוכחנו פעם נוספת ברשלנות הגובלת בהאשמות שווא הכלולות בכתב האישום שמוצג בפני בית המשפט הצבאי, והאישומים בו מנוסחים בצורה מוכנית ואחידה. על כתב האישום חתומה התובעת הצבאית מזי מקונן, והחוקר שחקר את מאלכ שמו זאכי חוראני. אני מתארת לי שהם גאים על פועלם. המשפט של מאלכ, משום שהוא מפגר וקיים חשד מבוסס שהוא חרש למחצה, משמש לנו פריזמה שדרכה מתבהרת ומתחדדת השיטה.

איך נבנית או מתגבשת תביעה בבית משפט צבאי? היא מתנסחת על יסוד חקירתו של עציר כפי שהחקירה הזו נכתבה במה שנקרא זיכרון דברים.  המסמך הזה אינו בידי, אבל בקריאת כתב האישום אפשר לשחזר משהו ממה שקרה שם בין החוקר לבין מאלכ.

(ר' כתב האישום המצורף)

הסעיף הראשון בכתב האישום קובע כי מאלכ השתתף שלוש פעמים באירועים של זריקת אבנים.

- איפה? "בציר 60 או במקום הסמוך לכך"

- מתי? "בשנת 2010 או במועד הסמוך  לכך".

איפה נמצא נאשם או עורך דין שיוכל להפריך האשמות מופרכות כאלה, שאינן נוקבות לא במקום ולא בזמן? כתב האישום נוקב בשמם של 6 עדים. על מה הם יעידו אם לא על המקום ולא על המועד?

בסעיף האישום השני נאמר כי בדצמבר 2011 נהג הנאשם ברכב מסוג סובארו יחד עם עוד שני חברים, ובדרך הם זרקו אבנים על ניידת משטרה.

- הוא נהג ברכב? זה אבסורדי בערך כמו להגיד שהוא מפעיל מאיץ חלקיקים.

אחרכך מופיע סעיף תמוה המתאר אבנים מרושעות, וככה כתוב: "האבנים אותם יידו הנאשם ויוסף פגעו בניידת המשטרה, ולאחר שנחתו על הכביש מתחת לניידת הנוסעת, המשיכו האבנים לשבש את נסיעת הניידת ולהכות בה". מוזר.

ועכשיו נשוב אל חקירתו של מאלכ. ההאשמות הכלולות בכתב האישום מקוממות כל כך שקשה להימנע מלחשוב איך התנהלה חקירה כזאת, עם עציר מפגר, שיש גם חשש מבוסס שאינו שומע ואל הדו שיח שהתנהל ככה, פחות או יותר, בינו לבין החוקר והקטע הבא – כך אני מתארת לעצמי:

היות והאשמה כוללת שלושה חברים של מאלכ שכבר נעצרו, כבר הודו וחתמו על הודאתם ובדרך גם הפלילו אותו, שאל אותו החוקר אם הוא מודה שזרק אבנים בשלושה מועדים שונים לפני שנתיים או במועד סמוך לכך!!!

מאלכ כנראה הנהן בראשו ואולי גם אמר "כן".

החוקר אולי שאל אם הוא עשה זאת יחד עם שלושת חבריו.

מאלכ כנראה הנהן בראשו ואולי גם אמר "כן".

אחר כך החוקר שאל אותו אם הוא נהג ברכב בתאריך 26.12.11 או במועד סמוך לכך

ומאלכ כנראה הנהן בראשו ואולי גם אמר "כן".

וכו' וכו'. אילו נשאל אם הוא רצח את ארלוזורוב, בוודאי היה מהנהן בראשו ואולי היה אומר "כן". והחוקר אולי ברך את מזלו שנזדמן לו עציר כל כך נוח וחקירה בלי שום בעיה. אולי הוא אפילו החתים את מאלכ בטביעת אצבע על זיכרון הדברים הזה, כי החוקר רק ממלא פקודות. אמרו לו לחקור והוא חקר, רשם את הדברים, ועל סמך כל הדברים האלה ניסחה התובעת כתב אישום מוזר ורשלני שממנו לא ברור מי נסע אחרי מי ולאיזה כיוון ומה זה מוכיח.

מאז קרו כמה דברים. בעקבות דבריה של חיה, מאלכ נשלח לפגישה עם הפסיכיאטר המחוזי שיבדוק אותו. סגנית הפסיכיאטר הזה המליצה על הערכה של הוועדה לאבחון של השירות למען המפגר וכן על בדיקה של רופא אף אוזן גרון לעניין חשש לחירשות. הדוח שלה נמסר לבית המשפט.

השופט אמיר דהאן הורה היום לשלוח אותו לוועדה והמליץ לעשות את זה מהר.

ב-17.5.12 תתקיים עוד תזכורת פנימית ועד ליום זה יגיש שירות בתי הסוהר דוח על הטיפול בנאשם, אם הובא בפני הוועדה ואם  נבדק על ידי רופא. אם לא – תהיה עוד ישיבה.

ועכשיו השאלות:

האם אי אפשר היה לשחרר אותו בערבות עד למשפט, הרי הוא לא יברח.

ואם אכן תחליט הוועדה של השירות למען המפגר כי

א. מאלכ לא היה מסוגל לנהוג ברכב;

ב. לא היה מסוגל לידות אבנים מתוך מכונית נוסעת בעודו נוהג בה;

ג. בשל חירשותו לא היה מסוגל לשמוע את שאלותיו של החוקר וכל תשובותיו קש וגבבא.

אז מה יהיה? האם מישהו שם יבין את הפגם המוסרי והאתי הזה שבו מנסחים בסרט נע מאות כתבי אישום על עבירות שהכיבוש המציא וממשיך להמציא ולגרום להן, ולא כל כך משנה מה כתוב בהם, בכתבי האישום הללו, עד כמה שיהיו אבסורדיים ומופרכים, וממילא כל הנאשמים מודים וגם שמענו ונוכחנו איך זה קורה, ובלאו הכי בית המשפט מאמין כמעט ללא ערעור לשוטרים ולחיילים.

ושאלה אחרונה ולא פחות חשובה: איזה תפקיד מילא או לא מילא הסנגור של מאלכ?

 

 

 

דיווחה של נורה:

 

אולם 1.

השופט: רס"ן אמיר דהאן

התובע: סגן אבישי קפלן

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

 

משפטו של מוחמד עבד אלקאדר מחמוד עמירה, ת.ז.910285972 – תיק מס' 3197/11

 

הנאשם משוחרר בערבות והגיע מביתו בניעלין. הוא מורה בבי"ס תיכון.

יחד אתו הגיע גם העד מטעם ההגנה, סעיד עמירה, צלם – גם הוא תושב ניעלין.  

מוחמד עמירה מואשם בהסתה ותמיכה בארגון עוין, וכן בהפרעה לחייל במילוי תפקידו.

(ר' כתב-האישום המצורף)

האישומים מתייחסים ל'אירוע' [הפגנה] שהתקיים ב 15.6.11 ובו נעצר מוחמד עמירה.

 

העד הראשון ענה לסנגור שהוא צלם/עיתונאי עצמאי שעובד בשיתוף פעולה עם ארגון "בצלם". הוא זה שצילם את 2 הסרטונים שמשמשים כחומר ראיה.

 

בחקירה הנגדית שאל התובע האם הוא זה שכתב את הכתוביות לסרט באנגלית: "הפגנה שקטה כנגד הרחבת ההתנחלות הבלתי חוקית ניל"י...

תשובה: העד אמנם צילם את הסרט ומסר אותו לישראלי/ת. אינו יודע אם מה שהיה רשום בכתוביות נכון. היה אירוע בכפר דיר קדיס [הגובל בניעלין]. הוא שמע שיש עבודות עפר בהר ושמתקיימת שם הפגנה, ואז הלך לשם.

 

עד ההגנה מס' 2 הוא הנאשם עצמו.

מחקירת התובע את העד השתמע שהוא חותר לבסס את האישום העיקרי שהוא הסתה.

נראה היה שהמטרה שלו הייתה להוכיח שמוחמד עמירה דמות מרכזית בארגון ההפגנות בניעלין.

הוא ביקש לדעת למה מוחמד הלך מניעלין לדיר קדיס ב 15.6.11.

ת: אני ראיתי טרקטורים בסמוך לאדמה שלי והלכתי לבדוק מה קורה שם.

הוא סיפר שאשתו מדיר קדיס, ושחלק מהאדמות שייכות למשפחתה. לכן הלך לשם ושאל את השומרים מה קורה, ואלה התחילו לירות.... "ניסיתי לעצור אותו [את השומר] כדי לדעת מה קורה."

במשך חקירת התובע טען מוחמד שוב ושוב שבעצם עצרו אותו כי הוא מנעלין [וניעלין על הכוונת של הצבא בשל ההפגנות המתקיימות שם כבר זמן רב].

בהמשך רצה התובע לדעת אם אנשים שומעים בקולו בתור "מנהיג".

-אני מורה בנעלין. אדם ששומע שאני מורה בנעלין יכול להיות שישמע בקולי...

ש: אני אומר לך שהיה לך חלק מאוד מרכזי בהפגנה... מאשימים אותך כשפיזרו את המפגינים במקום באמצעות הגז, אז קראת להם לחזור...

.............

ת: עצרו אותי בגלל שאני מניעלין........

התובע השמיע לנאשם קטע מהסרט שצולם ובו מישהו שאומר "תעלו" [בואו]. הוא שאל את מוחמד אם זה קולו?........

ת: יכול להיות שקראתי להם כדי שיתרחקו מהגז או מהחיילים.........

ש: הגרסה שאתה מעלה עכשיו, שבאת כדי לברר מה קורה באדמות שלך, של קרובי המשפחה של אשתך... למה לא אמרת את זה לחוקר במשטרה?

...................

ת: ... יש חוק בישראל, זכות השתיקה. בן אדם כועס ולא רוצה לדבר...

 

בהמשך נודע שכשהרכב הצבאי שבו ישב מוחמד העצור עבר ליד מחסום שליד הכפר, אמר המפקד שעמד שם – ושלא הכיר אותו אישית – "הנה מוחמד עמירה..." – כלומר, האיש סומן מראש כמבוקש.

זו אינה הפעם הראשונה שמוחמד עמירה נעצר – ב 2008 הועמד למשפט שממנו יצא זכאי. אז ממשיכים לנסות.

(לפרטים נוספים על הדיון ר' פרוטוקול מצורף)

 

היום היו צריכים להיות גם סיכומים של המשפט, אלא שהייתה חסרה מפת האזור שנעלמה מהתיק. התובע טען: "אנחנו צריכים את המפה בשביל לשאול את הנאשם מספר שאלות...." [בירור למי שייכת האדמה שבה התרחש האירוע?]

 

אי לכך נקבע התיק להשלמת החקירה הנגדית בנקודות הנוגעות למפה בלבד, וכן לסיכומים

ל 20.6.12 – בשעה 10:00.