קלנדיה

היה קר במיוחד ורוח חזקה נשבה בקלנדיה (גם בתוך האזור המקורה של המחסום) כשהגענו בשעה 5:20 ומצאנו שהתורים הגיעו עמוק לתוך מגרש החניה. מיד שמנו לב שרק שלוש מתוך חמש תחנות הבידוק היו פתוחות וצלצלנו למת"ק לבקש השיפתחו את כולם.  חייל צעיר (לפי קולו) ענה לנו שלא פותחים את כל התחנות סימולטנית. כשענינו שזה לא מה שביקשנו ושהמחסום לא פועל כראוי כי חסרות שתי תחנות בידוק, החייל שאל אם אנו יכולות לספק את החיילים לאייש את העמדות הסגורות. שאלנו אם הבנו נכון ושלצה"ל אין מספיק חיילים לאייש את המחסום כמו שצריך, והתשובה היתה "כן". אז הבטחנו לדווח על כך לכל הגורמים הנוגעים בדבר. וכאן אנו ממלאות את חובתנו.
כעבור חמש דקות, שתי התחנות הסגורות נפתחו. השעה הייתה 5:30, ואנו נוטות להאמין שהשינוי נבע לא משיחת הטלפון אלא מהכוונה מלתחילה לפתוח את שתי התחנות הנוספות בשעה זו.

אנו יודעות שהאחראים על תפקוד מחסום קלנדיה הם אנשים מאוד מנוסים ומאוד מקצועיים ומאוד אכפתיים ולא זקוקים לנו להעיר שכדי שהמחסום יתפקד בצורה מתקבלת על הדעת, יש להגיב לתנאים המשתנים של השעה. לכן לא יכולנו לעלות על הדעת מה היה יכול לגרום לכך שהתעלמו מן התורים הארוכים (שמצפים להם בשעות הבוקר המוקדמות) ולא פתחו את כל העמדות כאשר ראו שהתורים האלה נוצרים .

לעומת זאת, חייל מת"ק נכנס למחסום בשעה 6:05, פתח את השער ההומניטרי, והמשיך לפתוח אותו כל פעם שקומץ אנשים עמד לידו.

עזבנו את המחסום בשעה 6:50, כאשר אנשים התחילו לעבור חופשי דרך הקרוסלה בקצה ה"מכלאה" השמאלית.