מחסום זעתרה/צומת תפוח, ג'וריש

9:45 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

אנו נוסעים לאורך כביש 5 עד לצומת תפוח. לכל אורך הדרך כלי רכב צבאיים אינם נראים. הצומת עצמה ריקה. ליד תחנת האוטובוסים חייל וחיילת חמושים. חייל נוסף, חמוש גם הוא ניצב ממול, מחוץ לעמדה העטופה ברשת הסוואה. המטרה שלנו היום היא הכפר ג'וריש, הנמצא בשטח B. בצומת תפוח אנו פונים לכביש 458 שהדרך לכפר אמורה להסתעף ממנו. אלא שדרך זו, המובילה לכפר, חסומה בסלעים כבדים. ולא רק סלעים: יד אדם דאגה ליצור מדרון תלול מאד היורד משביל העפר, שבאמצעותו, אילו היה פחות תלול,  ניתן היה לעקוף את מחסום הסלעים ולהגיע מהכפר לכביש. נהג אמיץ שאצה לו הדרך לוקח סיכון, מדרדר את מכוניתו ונוחת בשלום. נאדים, הנהג המיומן והמנוסה , מנסה להוביל את הרכב שלנו במעלה התלולית, ללא הצלחה. הרכב אינו עומד במשימה. חקלאי החורש את חלקתו הקטנה בעזרת חמור ומחרשה, מנחה אותנו לעבר מסלול ארוך ומפותל שדרכו אנחנו אמורים להגיע לכפר. מאז הוקם מחסום הסלעים זהו המסלול שאנשי הכפר נאלצים להשתמש בו בדרכם אל הכפר וממנו.  

בדרך אל ג'ואריש אנחנו עוברים את קוסרא. לפי עדות מספר תושבים הנקרים בדרכנו,  בריוני "אש קודש" שחולצו מהכפר בחסות הצבא לפני כשבועיים כשהם מבוישים וחפויי ראש, למדו כנראה לקח: מאז האירוע הם אינם מתקרבים אל הכפר, לפחות לפי שעה.

 לאחר נסיעה ממושכת אנחנו מגיעים לג'וריש, כפר בן 1600 תושבים. אדם קשיש, דתי, בעל זקן ארוך, עטוי גלבייה , שמטעמי דת אינו לוחץ ידי נשים לשלום, מארח אותנו בחנותו הממוקמת מול בית המועצה הסגור.

הוא מספר שמחסום הסלעים בכניסה לכפר הוקם  רק לפני חודש. קודם לכן היה שם מחסום רגיל שהוסר.

סיבת החסימה לדעתו, הרצון של הצבא למנוע מאנשי הכפר כניסה ו/או יציאה לכביש, המוגדר כשטח C.

האם היות הכפר בשטח B מקנה לו חסינות כלשהי מפני חדירות הצבא? כלל לא. חיילים  נכנסים לכפר בלילות ובימים ועוצרים אנשים לצורך חקירה.  לפני חודשיים  הם פשטו בשעת לילה מאוחרת על ביתו של המארח שלנו, ערכו חיפוש, הוציאו את הילדים הישנים  ממיטותיהם, וחזרו כלעומת שבאו. חיילים גם עקרו שתילי עצי זית שנשתלו על אדמת תושבי הכפר הנמצאת  בקרבת הכביש, בטענה שהשטח מוגדר כשטח C. ומה באשר להתנכלויות המתנחלים?  לפני כשלושה חודשים חדרו לכפר כמאה מתנחלים משילה או מאש קודש והתפרעו. מאז, עיקר עיסוקם הוא בעקירה, או בשבירת עצי הזית הקרובים לכביש.

גם מתנחלי "מגדלים", שאינם מן הקיצוניים, שותפים בהשתלטות על אדמות הכפר: את קו הביוב שלהם הם מתחו על גבי שטח אדמה השייך למשפחת המארח שלנו.

לכפר יש בעיית מים. לאחר שהבאר הראשית שלהם הזדהמה בגלל ביוב שחדר פנימה, התושבים מקבלים מים הנשאבים מבאר בעווארתא, מועברים לכפר באמצעות טנקרים, ומהם בחלוקה לבתים.

בעיית המים אמורה להיפתר בקרוב: רשת קווי מים נפרשת עתה בעזרת תרומה מגרמניה, וכשתסתיים העבודה, גם תושבי ג'ואריש ייהנו ממים זורמים בברזים שבבתיהם. איזה לוקסוס... 

איך מתפרנסים תושבי הכפר? רובם מתפרנסים מפרי גידולים חקלאיים: זיתים ושקדים, עדשים וחיטה.

(למזלם, יש להם נגישות בלתי מוגבלת לחלקות החקלאיות שלהם)  לחלקם עסקים קטנים, אחרים מועסקים בעבודות בעמק הירדן.

האם זוהי תמונת התעסוקה כולה? מסתבר שלא.

אנו נפרדים לשלום מן המארח שלנו, וממשיכים לעבר מבנה חדש בהמשך הרחוב – מרכז נשים. על שלט שהוצמד לקיר שמות התורמים: אירגון האו"ם למען נשים, וממשלת סעודיה. וכאן מזומנת לנו הפתעה ייחודית, שכמוה לא ראינו עדיין באף אחד מן הכפרים בגדה: פמיניזם פלסטיני במיטבו.

המקום מרווח, נקי מאד, מחומם , ובו נמצאת קבוצת נשים מטופחות, שלבושן יותר מתירני ואינו תואם בהכרח את הקודים המקובלים בחברה הפלסטינית. כמה מהן לובשות מכנסיים ללא שמלה מעליהן. אחת, נועזת במיוחד, לובשת מכנסי ג'ינס (סקיני!), חולצה צמודה, ונעלי עקב לרגליה. אבל השוני בינן ובין נשות הכפרים שאליהן אנו מורגלים תוך עבודתנו בכפרים, אינו רק בלבוש. שפת הגוף האסרטיבית, קשר העין הישיר, הקול הבוטח ואיכות הדיבור - מקרינים הכרת ערך עצמית. ואכן, יש להן סיבה טובה לכך: האבטלה שנכפתה על גברים רבים וגרמה לירידה תלולה ברמת החיים (הנמוכה בלאו הכי) עוררה אותן לפעולה: יזום תעסוקת נשים שתתרום לפרנסת המשפחות. לשם כך הן הקימו עמותה שכבר פועלת בהצלחה. הן מספרות לנו בגאווה רבה על רשת שבנו לשיווק עבודות קש וחרוזים מעשה ידי נשות הכפר. בשני בתי הספר שבהם לומדים 500 בנים ובנות (בנפרד) הן הקימו ששה קיוסקים למכירת  חטיפים, כריכים מעשה ידיהן ("אנחנו מקפידות על אוכל בריא!") ושתייה לתלמידים. הנשים המועסקות ע"י העמותה בהכנת המזון ובמכירתו בקיוסקים מרוויחות 45 ₪ ליום. ועוד ידן נטויה.

אנו בודקים האם יש להן עניין בשיעורי עברית ו/או אנגלית, ונענים בהתלהבות רבה. הבקשה שלנו –

שעשר נשים לפחות יירשמו ללימודים. מנהלת העמותה, אימאן, מצהירה: יירשמו הרבה יותר!

אם אמנם כתת לימוד חדשה תבשיל בעקבות הביקור שלנו, יהיה זה ערך מוסף לעבודת התחקיר שלנו בכפרים.

לפני שאנחנו נפרדים מהכפר, צפויה לנו הפתעה נוספת: אתר ארכיאולוגי - מבנים עתיקים יפהפיים שנשתמרו, חלקם מתחת למפלס הקרקע. שלא כ"קבר כלב בן יפונה", קבר שייך ערבי שמתנחלים "ייהדו" אותו, המבנים העתיקים האותנטיים הללו מעידים על קיום חיים פלסטיניים בגדה עוד לפני שנים רבות מאד.