ברטעה-ריחן, טורה-שקד

צופות: 
רחלה ח., נועה ל. (מדווחת)
01/02/2014
|
בוקר

שבת בהירה ואביבית, ומי שמצליח להינתק לרגע ממצוקות היומיום מבחין בשקדיות וכלניות פורחות.

 

מחסום טורה – שקד 0755 – 0820

המחסום כמעט ריק בשעה זו, מעט הולכי רגל ומשפחות עוברים מצד לצד במהירות וללא עיכובים.

 

מחסום ברטעה – ריחן 0830 – 0900

במגרש החניה אנו פוגשות את אמג'ד ובתו הפעוטה מארי, וכמה רגעים אחר כך את מיקי שבא לקחת אותם לפיזיותרפיה באום אל פחם.

המחסום כרגיל עמוס ושוקק חיים בכל אתריו. כבר נגמר הלחץ של הבוקר, כולם ממהרים לדרכם, אדיבים וחייכנים. אדם אחד אומר לנו "טוב שבאתם, ככה הכל הולך במהירות, תבואו כל יום". אבל לנו נראה שזו פשוט השעה שמשפיעה. עוברים ושבים רבים בשני הכיוונים, נראה שהמעבר אכן מהיר אך לא הצלחנו למדוד בעצמנו.

 

השנה מלאו 10 (!) שנים לפעילותי במחסוםwatch. הבדל עצום מהדרכים החשופות ללא מגן ומהתורים הארוכים בגשם ובחמסין, מהאנשים שהגיעו ללא אישור מוקדם והוויכוחים הישירים עם החיילים, מהמעוכבים הרבים הכפותים באזיקוני פלסטיק וקשורים שעות בעיניים מכוסות בצד הדרך, לעומת הקרוסלות, הגדרות, המבנים העצומים, טביעות האצבע, הכבישים המבהיקים, המתחם הנוצץ והמתוקתק. ומה להגיד, היום זה הרבה יותר מדכדך. הכל אומר, זה כאן להישאר לנצח. אני רואה את הילדים הקטנטנים שעוברים במחסום כדי לבקר אצל סבתא, ואלה שעברו לפני עשר שנים ויותר והם בוגרים כעת, שכל חייהם ראו מחסומים ובכלל לא יודעים ולא התנסו במציאות חיים אחרת. ייאוש גדול.