פרעתא

 14:00 לפרעתא - חלק מהנשים חיכו לנו בתוך המועדון והציגו בפנינו את השרשראות שהן השלימו בביתן, היתר הצטרפו אלינו בזמן שהתארגנו בכיתת הלימוד והשיעור התחיל כעבור כ- 15 דקות.

חלקן הביאו חרוזים שרכשו ואחרות הגיעו ללא חרוזים, חילקנו להן חרוזים וחוטים שנותרו מהשיעור הקודם.

ריקי ואורלי הציגו בפני הנשים את דוגמת החריזה החדשה ולאחר מכן עברו ביניהן והדגימו באופן פרטני. הן עבדו בזוגות ובקבוצות, השתלטו מהר מאוד על העניינים ויצרו שרשראות צבעוניות מקסימות שמשמשות אותן, בנותיהן וכמתנה לאחרות. הנשים התבקשו להביא לשיעור הבא חרוזים בגדלים שונים, חוטים ומחטים. אחת התלמידות הצעירות שאינה מתעניינת בחריזה, הציגה בפנינו סקיצות רישום ואורלי הבטיחה ללמד אותה את יסודות הרישום במפגש הבא. באופן כללי, השיעור התנהל באווירה שמחה וחברותית למרות מגבלות השפה.

אדם העביר בכיתה הסמוכה שיעור אנגלית, או נכון יותר לומר שרד את השיעור הראשון. במפגש ההיכרות הקודם סוכם שיגיעו 12 משתתפים בין הגילים 13 ו-16. הגיעו 28 משתתפים. הוא הביא עמו חומר וספרי לימוד ל-12 משתתפים מחולקים לשתי רמות, בין הגילים 10 ו-18. חצי מהתלמידים הגיעו בלי עטים, עפרונות או מחברות.

לאור "הסתערות" התלמידים, הוא עבר לתכנית ב' ושוחח עמם קצת באנגלית ובערבית ואז נשבר ולימד אותם את מילות השיר של הביטלס "One, two, three four" . והם שרו. היה כיף.

אדם : "למדתי שתכונות הדרושות למורה לשפה בפרעתא הן קודם כל לא לבוא עם ציפיות; שנית שצריך לנגוע בהם ולעורר אותם באמת לרצות להצליח. חלקם וויתרו על שאפתנות מכל סוג. שלישית שחלקם מגיעים עם מטענים שליליים למראה גבר ישראלי, ללא קשר לכוונותיו הטובות. וגם זה חלק מהמציאות שלהם וגם עם זה אני חייב לעבוד.

הם נהדרים ואני אוהב אותם. י. נערה בת שש עשרה דוברת אנגלית סייעה לי בתרגומים ותקשורת כללית. אני מאוהב. הילדה היא משהו מדהים.

ו.... זכיתי לדבר ערבית בשיחה מבלי שנכנסתי לקשיים. הדקדוק שלי לא משהו וגם אוצר המילים טעון השלמת מה, אבל דיברתי והם ענו, ולפעמים באו וסיפרו וביקשו עצות (בערבית, נו באמת). אז יעצתי להם כמיטב יכולתי. מקווה שמה שאמרתי היה אכן מה שרציתי לומר."

כעבור שעתיים ורבע, סיימנו את השיעורים ו- ר. הזמינה אותנו לשיחה חברית על כוס קפה ותה. פטפטנו באנגלית ואדם הפליא למזלנו לדבר אתה בערבית. 

נפרדנו בנשיקות ויצאנו לדרך חזרה.