קלנדיה
הגענו לקלנדיה קצת לפני 4 אחה"צ לאחר המתנה ארוכה בפקק התנועה של הכיכר הדרומית. במחסום הצטופפו יחסית המון אנשים אך תשומת ליבנו הופנתה לקבוצה של 5 גברים שהמתינו ליד המעבר למת"ק. התברר ששניים מהם מלווים את נשותיהם חולות הסרטן (שעברו טיפול כימותראפי בבי"ח נג'אח בשכם והשתחררו באותו יום בצהריים) בחזרה לעזה. הנשים החולות המתינו בסככה הצפונית. הגברים, שמסרו לנהג שלהם את תעודות הזהות ויתר הניירות בשעה 13:00, כבר התחילו לחשוש שמשהו לא בסדר כאשר הנהג, שנכנס למת"ק לסדר את העניינים, הפסיק לענות לטלפון שלו. הם חששו חלילה שהנהג ברח עם התעודות ומה הם יעשו? ניסינו לעזור וטלפנו לנציגת המת"ק שבדקה את מספרי הזהות ואמרה שאין לה מספרים כאלה ברישומים, משמע האנשים לא קיימים. היא אמרה לנו שנתקשר אנחנו לפלשתינים במעבר ארז ונדחק בהם לסדר את הבקשה למעבר. בלית ברירה, טלפנו לביה"ח בשכם שהפנה אותנו לאיש קשר אחר שטען שהכל סודר ושהישראלים הם שמבלבלים את המוח. וכך אמנם היה. כעבור 20 דקות יצא הנהג עם כל הדוקומנטים הנחוצים וכולם נרגעו והתארגנו לנסיעה. אך אחרי ששני הזוגות עברו את המחסום בהצלחה, פתאום ניגש אלינו אבא עם בנו הנכה שגם הם רצו לחזור לעזה, ובידיהם שני תסריכים שזה עתה הונפקו במת"ק קלנדיה. אולם כאשר הציגו את ניירותיהם במעבר החיילים סירבו להעבירם. טלפנו לחמ"ל ובקשנו לדבר עם נציג המת"ק (שלא ענה לטלפונים שהיו לנו) ושיחתנו הועברה למישהו ששאל אותנו שאלות בקשר לאישורים שהחזקנו בידינו. כאשר השתכנע שהמסמכים אכן בסדר הוא טלפן לחיילים במעבר והורה להם להעביר את האב ובנו, וכך גם הם הצליחו לצאת לדרכם הבית. היה יום עמוס בקלנדיה. מה נוכל להגיד – לא ברור איך הפלשתינים משלימים עם חיים שכאלה!!!