דרום הר חברון, חברון

צופות: 
גלית, חגית (מדווחת)
20/01/2014
|
בוקר

 

חופשת החורף עכשיו ברשות הפלסטינית, הילדים מסתובבים ברחובות ובבתים והרבה אמהות נראות עם ילדיהן.

 

סיפורי הכיבוש בדרום הר חברון

1.      עצי  הזית הכרותים והפצועים שמדרום לחירבאת טוואני מונחים על הכביש הראשי.

2.      התנחלות  כרמל ואום אל חיר.

ההתנחלות כרמל יושבת על אדמות פרטיות של אנשי שבט הג'יהלין שגורשו מישראל בשנת 1948. את האדמות הם קנו מאיכרי יאטא. 

נכנסנו להתנחלות כרמל לראות את הטאבון מצד ההתנחלות. בשער עומד שומר חייל, שמסתכל עלינו ואומר:  "הסעות?" אמרנו כן ונכנסנו. בדרכנו לשכונה החדשה, שהיא במרחק יריקה מאנשי אום אל חיר, אנחנו רואים רכב משטרתי יוצא מההתנחלות, אחריו רכבו של רכז הבטחון השוטף – אדון  שמחה, ואחרי שניהם רכב צבאי. מצד ההתנחלות רואים את אנשי אום אל חיר מסתובבים מעוצבנים. הבנו שקרה משהו ונסענו אליהם.

מסתבר שרכז הביטחון  השוטף – אדון שמחה - קרא למשטרה בטענה ששתי פלסטיניות תקפו אותו כשהוא ביקר את הנטיעות  החדשות של כרמל.  אנשי כרמל  לא מרפים בשיטה של עוד דונם ועוד עז, וכך הם "כבשו"  עוד גבעה שיוצאת מההתנחלות ונטעו שם עצים והקימו אוהל לא חוקי שכל שבת אחר הצהרים הם הולכים להתפלל בו וכל זאת במטרה למנוע מאנשי אום אל חיר להגיע אל שטחי המרעה שלהם. שתי הנשים, יחד עם שני ילדים, הלכו הבוקר אל הגבעה הזאת על מנת לקושש שיחים לחמם את הבית ולבשל. אדון שמחה ראה אותן ובא עם רכבו אליהם ואחר כך טען שהתקיפו אותו וקרא למשטרה ולצבא שבאו מיד. אם היו מתקיפים פלסטינים היה לוקח להם שעות להגיע. הצבא עיכב את הילדים והמשטרה לקחה לחקירה את שתי הנשים. הילדים ברחו מהמשטרה כשהם רצו לעצור אותם.

אנחנו נסענו אחריהם למשטרת חברון להיות עם הנשים וללוות אותם. הגענו למשטרת חברון דרך שכונת גבעת האבות ונכנסנו מיד וללא בעיות. לפלסטינים יש כניסה אחרת למבנה המשטרה, מהצד השני, והם יכולים לחכות שם לפעמים שעות, ולכן הלכנו לבדוק מה קורה שם. ואכן, שמונה פלסטינים מחכים, טוענים שמחכים לפחות שעתיים, הנוהל המקובל הוא שהם מדברים בטלפון ומספרים מה הבעייה שלהם ואז מכניסים אותם, אבל מכיוון שהם פלסטינים למי אכפת. את הנשים שהובאו לחקירה ראינו בחדר הסיור – שוטרת איתן, מתורגמן והשוטר שמו אשר, בחור ישר, שאמר שהם מבטיחים לנו שיתנהגו איתם בסדר. נופפנו להם לשלום ויצאנו מהמשטרה לסיבוב בחברון, מבטיחות  להגיע שוב בתום הסיור.

אחרי כשעה כשהגענו שוב, החקירה עוד לא החלה. מסתבר שהחוקרים יצאו ואף אחד לא יודע מתי יגיעו, השוטר מרדכי אמר לנו שקרוב לוודאי שיחזירו אותן לביתן אחרי החקירה, אולי בערבות, במעצר הן בטוח לא תשבנה ואין לו שום מושג מתי החוקרים יגיעו. הנשים אמרו לנו בעיניים שהן בסדר ואנחנו יכולות ללכת. טלפנו לע' מאום אל חיר, עדכנו אותו במצב והוא אמר שאנחנו משוחררות .... ככה זה כשאנחנו יהודיות ומתנדבות.

סיפורי הכיבוש בחברון

בתל רומיידה החפירות הארכיאולוגיות בעיצומן. גברת אבו הייכל מקבלת אותנו בשמחה, היא מרצה לקבוצה גדולה של  משתתפי מחנה החורף מחברון על תולדות המקום. היא מספרת לנו שעובדים כל יום עם הטרקטור משבע וחצי בבוקר ועד שלוש אחר הצהרים. וממשיכים בלי הטרקטור עד החושך. יש קרב על הנרטיב במקום.... חבל שמוכרחים קרב ואי אפשר ביחד. אחד מבני הנוער שבמחנה מספר לגלית שהוא מכיר אותי ושפעם הצלתי אותו..... אני כבר לא זוכרת. 

השקדיה פורחת בשדה שליד ביתה של משפחת אבו הייכל .

 

על יד שכונת אברהם אבינו חייל של הנח"ל עוצרinfo-icon את המכונית שלנו ורוצה תעודות זהות, כלב עצל שוכב ומתחמם בשמש.

 

השביל החדש שיורד מקרית ארבע למערת המכפלה פתוח להולכי רגל ואנשים הולכים בו. אדמות משפחת אבו חסאן הולאמו למטרה הזאת, ובבקשה הרשמית נכתב שהדרך היא לשימוש הצבא.

 

ליד מערת המכפלה שוטרי משמר הגבול מעכבים נער בן 18 שלטענתם זרק אבנים. דודתו מסתכלת על המעצר ואנחנו איתה. הוא מובל למשטרת מערת המכפלה ואחר כך יילקח למשטרת חברון. שוטר שנמצא במקום אומר לנו שאבא שלו בטח יערוב לו  והוא לא יהיה במעצר... ככה זה פה הוא אומר לנו.

 

משטרת TIF מסתכלת ורושמת דוחות.

ביציאה מקריית ארבע נערים יורדים עם מעדרים אחרי שערכו נטיעות במה שהיה המאחז הלא חוקי אביחי ושלטי הזדהות  עם נוער הגבעות. מיכאל בן ארי חוגג כנראה.

שגרת כיבוש כבר אמרנו?