חבלה, מעבר אייל, עזון עתמה

צופות: 
רחל א., נינה ס. (מדווחת)
20/01/2014
|
בוקר

הכבוש הולך ומשתכלל, המחסומים מתפקדים בשיא היעילות. הילדים בחופש וראינו מספר ילדים יוצאים לעבודה עם הוריהם.

6:15  עזון עתמה - להפתעתנו אין אנשים בתור, בחוץ יש רבים שעברו אך לא יותר מתמיד, מתחממים סביב המדורות. קר בחוץ למרות או אולי בגלל מזג האוויר היפה. שיחה עם החיילים הם אומרים שהם היו יעילים, גם הפלסטינים אמרו שאין בעיה להגיע למחסום זה (כלומר השער  מבית אמין לעזון מפוקח אבל אפשר לעבור). לעומת זאת גם החיילים וגם הפלסטינים אמרו שביום ראשון היה "בלגן" ריבים בתור ובעיות. החומה שמקיפה את עזון עתמה גדלה בצעדים מהירים, כמעט הגיעה לכביש לאלקנה. מה יקרה כשתעבור אותו? לא ברור.

7:00 חבלה – כ 30 איש בתור למעבר. כל הזמן מגיעים אנשים נוספים, התור אינו קטן  אך המעבר מהיר. 30 איש ב 10 דקות, ממש זמן שיא למחסום זה. עוברות עגלות רבות ובסוף גם הרבה מכוניות עם שתילים וגם עלי סברס קטומים המועברים למשתלה ליצירת שתילי סברס.

הילדים בחופש ובאו לעבודה עם הוריהם אפילו ילדון כבן 6 עבר לעבודה עם אביו. פתיחת שער המכוניות נעשית על ידי בעלי העגלות  והם גם סוגרים אותו, שרות עצמי. כדי לזרז את מעבר האחרונים חלקם נבדקים ידנית על ידי החיילים בשטח המחסום.

7:47 המחסום נסגר. אין יותר מחכים. כולם הצליחו היום לעבור.

8:10 מחסום אייל – נסענו לשם, לא כי זו שעה טובה לצפות במחסום אבל רצינו לעשות הכרה לרחל עם המחסום ולבלוש מעט. בצידו הצפוני של המחסום נבנית גדר אטומה חדשה במקום גדר הרשת שתחמה את המעבר בין המחסום למשרדי המת"ק. עכשו כבר ממש אי אפשר לראות כלום, הכל אטום. הכבוש הולך ומתחבא יותר ויותר. שקיפות זה לא הצד החזק שלו.

עברה קבוצה של נשים שנוסעת לירושלים ולעומת זאת חבורה של פועלים חזרה הביתה, לא השיגו עבודה והיו אבלים וחפויי ראש – מה נעשה עכשו, אין עבודה ואין פרנסה. עולה 30 ש"ח לנסוע בכל כוון מביתם בשכם ובסוף פיש שוע'ל ופיש מסרי (אין עבודה ואין כסף).