זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), תיאסיר

* למה הצבא ממשיך להטריד את תושבי חאלת מכחול?

* מה עושה קבלן של שמורות הטבע בשטחי המרעה של בקעת הירדן?

* מה עלה בגורלו של מחסום גוכיה, שנועד להיות "שער חקלאי"?

* מה קורה כששוטר ישראלי מאבד תעודת זהות של פלסטיני?

צומת תפוח / מחסום זעתרה 10.15 - שלושה חיילים בכביש לכיוון ירושלים ושניים לכיוון הבקעה. לא עצרנו לראות אם הם מעכבים מכוניות פלסטיניות. הכיכר ריקה. הכניסה לכיכר  חסומה.

מחסום מעלה אפרים  10.30 - אין חיילים. גם כשחזרנו.

בשדות המתנחלים לאורך הכבישים

רק חלק מן השדות המוחכרים של התנחלות גתית (ליד תחנת השאיבה) מעובדים. איננו יודעות מי החוכרים עכשיו. לא היו פועלים בשטח.

התנחלות מכורה מרחיבה את השטחים המעובדים אשר ליד הכביש מעונה לעונה. אלה אדמות בעל ללא השקייה. אולי גם הן מוחכרות?

גם התנחלות חמרה מרחיבה את השטחים המעובדים ליד הכביש.

מחסום חמרה 10.50

בדרך כלל החיילים עורכים חיפוש מדוקדק במכוניות הנכנסות לבקעה, ואילו אלו הפונות לשטח A עוברות ללא בדיקה. היום – להיפך. המכוניות הנכנסות לבקעה עוברות במהירות כמעט ללא עיכוב, ואילו הרכבים הנכנסים לשטח A נבדקים זמן רב וביסודיות. כך נוצר תור קבוע של 7-10 מכוניות ממזרח  בכל הזמן שצפינו.

היום לא הורידו נוסעים שיעברו דרך מחסום הולכי הרגל והוא היה סגור ללא שימוש.

הכפר חאלת מכחול 11.30

זה הכפר שנהרס בהוראת המינהל האזרחי לפני כארבעה חודשים והוקם מחדש בסיוע אונרר"א בעיקר, וגם הצלב האדום ומתנדבים ישראלים – כך לדברי תושבים שאיתם דיברנו. בכל פעם שהובא ציוד ע"י הארגונים האלה הצבא התערב והיו גם עימותים, אבל בסופו של דבר האוהלים הוקמו מחדש.

בזמן האחרון, כך סיפרו לנו, הצבא מטריד את התושבים בחיפושי פתע בבתים (אוהלים) אחר כלי נשק ואינו מוצא דבר. אבל הפלישה לבתים, הוצאת המשפחות, החיטוט והבלגן בציוד הדל שלהם (ארבעה חודשים אחרי ההריסה הקשה) – אלה טרטורים מאוד לא קלים. ראוי לציין שגם בימי האינתיפאדה הקשים ביותר הבקעה היתה שקטה, לא היו פיגועים ולא "פעולות איבה" מצד תושבי הבקעה.

לאחרונה נערך חיפוש כזה לפני כחודש.

מחסום תיאסיר 13.00

רוב הזמן המחסום ריק ממכוניות. המחסום לבדיקת הולכי רגל אינו בשימוש. כולם נבדקים בתוך המכוניות.

מונית שהגיעה מכיוון מערב (שטח A) מוחזרת. כששאלנו למה, ענו לנו החיילים שלא היתה לנהג שום תעודה מזהה.

ביקור במאהל של ס' ליד התנחלות משכיות

ביקרנו באוהל של ס'. לפני כחודשיים הרסו את המאהל שלו. יש לו 10 ילדים, הגדולה בת 18 והקטנה בת שנתיים. לאחר ששהתה המשפחה זמן מה תחת כיפת השמיים הוא הקים מחדש את אוהלו במרחק מה מההתנחלות, ושוב הרסו אותו. שוב הקים, ולפני שלושה שבועות בפעם האחרונה שוב הרסו. הפעם הקים את האוהל והמכלאה לעדר הקטן  בתוך נקיק בוואדי והוא מקווה שיניחו לו. המשפחה חיה בתנאי עוני ובעזובה שלא ראינו אפילו בין הבדואים, ודווקא אליו נטפלו.

רשות שמורות הטבע וכבשת הרש

סופר לנו שלפני שבועיים עברה משאית של רשות שמורות הטבע באל מאלח, הפקיעה מא' את הפרה היחידה שיש לו ולקחו אותה להסגר ליד גשר אדם. לא נתנו לו סיבות למעשה. כשפנה למת"ק ביריחו אמרו לו שעליו לשלם 2200 ₪ (קנס + דמי אחזקה במתקן ההסגר). אין לו סכום כזה וכך איבד את הפרה.

ידוע לנו שרשות שמורות הטבע מעסיקה בעל משאית, נ', שמסתובב בשטח ותופס צאן או בקר ומעבירם להסגר. אני חושבת שהתואנות הן בדרך כלל  שאלה שטחי אש. כיוון שכל צפון הגדה הוכרז כשטח אש, הרי שהוא חופשי להחליט מה הוא לוקח. האם ייתכן שהתשלומים שהוא מקבל תלויים במספר בעלי החיים שהוא תופס? מי מפקח על התפיסות?

קורבנות השיטה של שמורות הטבע הם רועי צאן ובקר, שזהו מקור מחייתם (העלוב) היחידי. הם חיים בעוני נורא. וכך מדינת ישראל גוזלת שוב ושוב את כבשת הרש.

מה קורה ששוטר מאבד תעודת זהות של פלסטיני

עוד סופר לנו על ו', שלפני יומיים עצר אותו שוטר שעבר בכביש כשהוא נוהג בטרקטור ללא רישיון רכב (שכח אותו בבית). השוטר החרים את תעודת הזהות שלו. כשהגיע לתחנת המשטרה במעלה אפרים אמרו לו שהתעודה שלו לא נמצאת אצלם, שילך למת"ק ויוציא תעודה חדשה. אפילו לא נתנו לו אישור שהם איבדו את התעודה!

אינני יודעת באיזו פרוצדורה, אלו קנסות, תשלומים, אישורים, התרוצצויות וכו' כרוכה הוצאת ת"ז חדשה לפלסטיני, אבל אני מכירה את הקלות הבלתי נסבלת של הפקעת ת"ז של פלסטינים ע"י כל מיני אנשים במנגנוני הכיבוש. בלי ת"ז פלסטיני אינו יכול לנוע מחוץ לביתו.

מחסום גוכיה 13.30

המחסום הנמצא ליד התנחלות בקעות, ממערב לכביש אלון, הוא חלק ממכשול ארוך - תעלה עמוקה ודייק - שמטרתם למנוע מעבר רכב או בעלי חיים לצידו המערבי של כביש אלון,  סוג של מחסום בין הבקעה והגדה. מחסום גוכיה הוא המעבר היחידי, מוגבל רק לבעלי אישורים מיוחדים, והוא אמור להיפתח שלוש פעמים בשבוע לחצי שעה בבוקר ואחר הצהרים. הוא מפריד בין העיירה טאמון, שהיתה יכולה לשמש מרכז עירוני לפזורה הבדואית (בתי ספר, מרפאה, מרכז מסחרי, וכד'). ברור שגם אם יפתח שלוש פעמים אי אפשר לקיים כך קשר סדיר.

 בינתיים הוא אמור לשרת בעיקר את הטרקטורים שבאים לעבוד בשדות שממערב לכביש. אפילו לאנשים שגרים לידו אין אישורי מעבר בו (פגשנו כאלה). גם תושבי טאמון, שיוצאים לעבוד בהתנחלויות לאורך כביש אלון, אינם יכולים לעבור בו. החלופה כרוכה במעקף של כמה עשרות ק"מ דרך מחסום חמרה.

פגשנו ליד השער  אדם ממכחול, שחזר ברגל מביקור משפחתי מעבר למחסום. הוא סיפר שהסידור עכשיו הוא שאם מישהו מגיע למחסום באותן חצאי שעות מותרות, עליו לחכות עד שמצלמות מבקעות יקלטו אותו וכעבור 15 דקות יבואו לפתוח לו את השער...

אבל כצפוי, מול גזירה שאי אפשר לעמוד בה, המוח האנושי מוצא פתרונות ומי שיכול עוקף את המחסום. לרוע המזל זו דרך חתחתים מלאה מהמורות ואבנים, שגורמת לרכבים נזקים ובלאי. עוד ישראבלוף: הצבא יודע, המקומיים יודעים, וממשיכים.

צומת תפוח - מחסום זעתרה 14.45

בצומת לכיוון ירושלים עומדים שני  חיילי מג"ב. עצרנו לחמש דקות. בזמן הזה לא עצרו אף רכב פלסטיני.