חברון
13.00-16.00
הרבה צבא בדרכים המובילות לחברון.
בית המריבה
ליד בית המריבה המחסום סגור. מכוניות של פלסטינים מעוכבות.
חיילים וקצין מתדיינים עם אישה שלא מורשית לעבור.
התקהלות ושיחה ערה, צעקות אל עבר בית הצמוד לבית הקברות, מישהו מגיע בריצה.
מה קרה? מסתבר שלא כל אחד יכול לעבור שם ברכבו. רק אנשים שגרים באזור ושמם מופיע ברשימת המת"ק. "אלה ההוראות", מפטיר הקצין.
הקצין נראה נבוך ומנומס, מסתבר שהאישה קנתה רכב חדש ומספר הרכב שלה שונה, אז היא מעוכבת. עוד רכב מגיע, ועוד רכב, והבחור מהבית נקרא לתרגם. כמה טלפונים, ולשמחתנו העניין הסתיים ב"טוב" וכולם מורשים לעבור. בית המריבה, שהפך לסוג של עמדת צה"ל תקוע כמו עצם בגרון גם כשמתנחלים אינם מורשים (בינתיים) לגור בו, ועכשיו הפכה הנסיעה לידו מפוקחת, ורק מורשי מעבר שגרים פה מקדמת דנא יכולים לנוע ברכבם, ונסיעות שגרתיות שוב הופכות למשימה מסובכת ומלחיצה.איך מדינת ישראל מייצרת בעיות!!!
דמיינו בנפשכם מה יקרה אם בית המכפלה יאוכלס כשמשני צדדיו בתי ספר....
מערת המכפלה
באזור מערת המכפלה הרבה אורחים וחיילים. מישהו מתווכח עם חייל ליד כניסת המוסלמים. ניגשנו לברר. שוב, היום החייל מנומס ומתנצל משהו (מה יש באוויר בסוף השנה האזרחית?).
הבחור, ערבי נוצרי, הגיע לבקר עם עוד חבר ושתי ידידות שהגיעו לחופשה מלימודים בחו"ל ורצו לבקר במערת המכפלה. בחוץ ממתינים הבחורים ואנחנו פוגשות אותם בסיום הוויכוח.
"למה אתה צריך לשאול אותי מהי הדת שלי? ואם אני לא מוסלמי ולא יהודי, מה זה חשוב לך?!" שואל הבחור מנצרת. "אלה ההוראות" עונה החייל.
"חשבתי לא לקחת את תעודת הזהות שלך, שממנה תוך שנייה הייתי יודע עליך הכל" ממשיך החייל במבוכה, "ובמקום זה לדבר איתך". "למה אתה צריך לדעת מה הדת שלי" מתעקש הבחור מנצרת. החייל מתפתל. ממרחק מגיעים בריצה שלושה חיילים של משמר הגבול. "יש בעיות?", הם שואלים. כולם עונים שלא.
בשיחה עם הבחורים מנצרת ניכרת התרגשות גדולה. "אז מה, אתם מרגישים כאילו הגעתם לארץ אחרת?" אני שואלת. "בפירוש" הם אומרים "מה זה הדבר הזה?".
"אני מתכוון להמשיך להגיע לפה ולא לוותר" אומר איש צעיר, ערבי נוצרי מנצרת שפוגש לראשונה את חוקי הגזע במתחם מערת המכפלה.