קלנדיה

בנוסף לקור האכזרי של סוף דצמבר, ערפל סמיך כמו מרק אפונה כיסה את קלנדיה והאזור הסמוך כשהגענו בשעה 5:40 ורק מזל גדול מנע תאונה בקטע הלא-מואר של כביש 45 המוביל מכביש 443 עד המחסום. למרות התנאים הקשים, הייתה אווירה רכה, יחסית, במחסום. קצב ההתקדמות היה מספיק מהיר כך שהתורים לרוב לא השתרעו מעבר למעברים הצרים בין סורגים (המכונים בפי כל "המכלאות"), וכבר בשעה 6:05 שמנו לב שהקרוסלה במכלאה השמאלית נשארה פתוחה לרוב, והמגיעים עברו בחופשיות דרכה. לא פעם אנשים ברכו אותנו ב"בוקר טוב, מך שלומכם," בעברית או באנגלית. אולי מצב הרוח היה קשור לאווירת החג,סוף השנה.

בשעה 6:05 הגיעו חיילי מת"ק האחראים על השער ההומניטרי, אבל המגיעים למחסום העדיפו לעבור מיד דרך הקרוסלה הפתוחה במכלאה או, בפעמים הספורות שתור קצר כן הצטבר, לחכות עד פתיחת הקרוסלה.

לפני שהם נכנסו ל"אקווריום" לברוח מן הקור, דברנו גם עם אחד מחיילי המת"ק והמאבטח התורן וגם עם השוטרות האחראיות. עם הבנים דיברנו על הסיבות לפתיח ת השער ההומניטרי גם כאשר אין לחץ של תורים ארוכים המחכים לעבור דרך המכלאות -- למשל כדי לחסוך לנשים את חווית שליחת ידים כאשר הן לכודות במכלאות. עם שתי השוטרות שוחחנו על המצב המסוכן בגלל חוסר התאורה בכביש 45. אחת מהן אמרה שהמשטרה בהחלט מודעת לבעיה הזאת, ופנתה לעיריית ירושלים בנושא מזמן, ומאז מפעם לפעם, אך ללא הואיל. בקשנו שהמשטרה שוב תפעיל את כובד משקלה, אחרי שהצעתנו שמשטרת ישראל ומחסום ווטש יפעלו במשותף מול העירייה הוציאה חיוך חלש בלבד מבת-שיחנו.