מגרש הרוסים, ירושלים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מיכל צ. (נוכחת ומדווחת)
23/01/2012
|
בוקר

חגית ומוחמד נקראו להעיד במשפט, בו נאשמת הגברת הר"מ בתקיפת חגית ותמר גולן ז"ל במשמרת מחסום ווטש בחברון באוגוסט 2009 . למרות היותה "שור מועד" זאת הפעם הראשונה מבחינתנו שהיא עומדת למשפט.

אז נסענו לירושלים (אני התלוויתי כדי "להחזיק להם את היד"). בימ"ש השלום שוכן במבנה ישן, די מוזנח, מסדרונות ארוכים, חדרים קטנים ובלגן גדול. כך מתייחסת מדינת ישראל לאזרחיה ולשמירת החוק והצדק. "אולם" בית המשפט - כל גודלו 30 מ"ר עד שנוצרת קרבה אינטימית כמעט בין הנפשות הפועלות ובין השופט. באולם יש מקום ל-15 איש, כולל נשואי המשפט, מגניהם ושאר מתעניינים. הקלדנית מנסה להבין, לשמוע ולכתוב את הנאמר, השופט לפעמים פשוט מכתיב לה.

המשפט שלפנינו הסתיים והיה צריך לתת לנוגעים בדבר סיכום מודפס ולהתחיל את שלנו. המדפסת התקלקלה, הקלדנית מנסה לפתור את הבעיה. הנייר נתקע, השופט נחלץ לעזרתה, נראה שהצליח אך לא! שוב נתקע, שוב ניסיון. מזעיקים איש טכני, הוא מנסה, לא מצליח, יוצאים להפסקה באין בררה.

באיחור של כמעט שעתיים מתחיל משפטה של ענת כהן. בינתיים החליפו הכל, גם קלדנית, אחר כך חוזרת הקודמת. העדויות מתחילות להישמע. העו"ד של ענת מדווח על ידה שיש באולם מישהי ממחסום ווטש (אני) ואולי היא לא צריכה להיות. השופט מסביר לו את חוקי הדמוקטיה ואני מורשת להישאר ובלבד שלא אגיד דבר לעדים המחכים בחוץ, דהיינו לחגית ומוחמד. טוב, אז שמעתי את עדות החוקר המשטרתי ואת זו של מפקד התחנה של מערת המכפלה וצייתתי. חשקתי שיניים ולא אמרתי כלום.

שוב הפסקה. חגית, שהוזמנה ל-10.00, נכנסת סוף סוף בשעה 13.00 לתת את גרסתה. מכיוון שהמשפט עוד לא נגמר אסור לי לדבר עליו. הסנגור של ענת כהן בונה תשתית "מעניינת" להגנתה וחגית נאלצת לעמוד שעתיים  תחת מטר של שאלות והוכחות לאישוש טענותיו. חגית עומדת בניסיונות בגבורה ועוברת בהצלחה את נסיונותיו לשמש סנגור טוב לאשה ה....זאת. שוב כמעט מוציאים אותי מן האולם כי אחד מפמליית ההגנה שמע אותי אומרת מילה משמעותית (לא יכולתי להתאפק) וחגית - מבלי ששמעה אותי - אמרה את אותה מילה. הנ"ל לוחש לאוזנו של הסנגור והוא מתלונן לשופט שאני "עוזרת" לחגית. השופט - חכם וסימפטי, יש לומר - מעיר לי  שאני לא מורשת לעשות זאת ואם עוד פעם...אני אוצא מן האולם.

אז שתקתי והיה לי קשה. בתוך כל זה, נכנסים ויוצאים בעלי עניינים אחרים לשופט והוא מפסיק באמצע, בודק ועונה להם ושוב חוזר אלינו. הבלגן גדול, העומס על השופט הוא עצום. קשה מאד לרכוש כבוד למקום הזה ולדרך שבה מערכת ה"צדק" שלנו עובדת. גם אם אנחנו כבר יודעים שהחוק עושה בעיקר סדר ולא צדק - גם סדר קשה למצוא פה.

המשפט לא הסתיים, עורכי הדין ביקשו מהשופט לצאת בשלוש ורבע להוציא את ילדיהם מהגן. החיים האמיתיים פולשים במלוא עוצמתם אל המקום הזה. השופט מודיע שההמשך יבוא ביום ד הקרוב. מוחמד לא יכול היה להעיד היום. גם השאלות לחגית עוד לא הסתיימו. הם יאלצו לבוא שוב. אנחנו מוזהרים לא לדבר על תוכן המשפט עד אז, אז לא דברנו. 

בכל זאת, אולי יעשה צדק ויפסקו לענת כהן איזה שהוא עונש שיאלץ אותה "להירגע" קצת.