נבי אליאס

לפני יותר מחודש, כשהתחלנו בפעילות עם נשים ושני צעירים  נבי אליאס, קבוצת סטודנטיות תלמידות המכללות באזור ביקשה מאיתנו ללמוד אנגלית. אחרי תיאומים ודחיות (מצידם ומצידנו), ברנדה, מחברותינו החדשות, הסכימה להקדיש להן את הבקרים בימי שישי ללימוד אנגלית.

הגענו היום בשעה היעודה. 7 סטודנטיות וסטודנט אחד כבר חיכו במועדון הנשים, מסבירי פנים ומוכנים לעבודה. ברנדה התחילה ללא דחיות במפגש של הכרות ולימוד.

כדי לא להפריע יצאנו, תמר ודבורקה, לשיטוט בכפר, והזדמן לנו מפגש מרגש עם שתי נשים וילדיהן. אחת מהן הייתה עסוקה באפיית  פיתות טבון ענקיות וטעימות (שמהן גם קנינו), והשניה, ידעה עברית אחרי שנים של עבודה בחקלאות ובניקיון אצל משפחות בכפר מלל, ושיתפה אותנו במחשבותיה על ישראלים ופלסטינים וגם בזכרונות טובים מהימים שבהם עבדה בישראל.  היא גם סיפרה על המשפחה שלה ושל חברתה האופה. בחצר המקורה שבה ישבנו מול הטבון הסתובבו הילדים הקטנטנים של המשפחה. הם נהנו ו'התפקעו מצחוק'  כשצילמנו אותם והראינו להם את תמונותיהם. אחד מהילדים הגדולים, חמוד אמיתי כבן 8, היה מורה הדרך שלנו, מהמועדון ובחזרה אליו.

כשחזרנו למועדון הנשים השיעור כמעט הסתיים. הפנים של הצעירות והצעיר אמרו המון. הם פשוט קרנו משמחה ומצחוק. ברנדה דאגה להביא ללימוד תכנים מעניינים ומשעשעים, והאווירה הייתה נפלאה. (בטח גם שכחו לשעה את הצרות היום-יומיות שאנחנו אחראים להן).

כשדובר על המפגש בשבוע הבא, כמה מהם ביקשו שיהיה שיעור של שעתיים ולא שעה...