ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל

ארתאח/שער אפרים 3.40 - 4.40 לפנות בוקר

סוער מאוד- רוח עזה, ברקים, רעמים, זרמי מים מלמעלה שנהפכים לנהרות שוצפים  בשטח הרחבה שאליה יוצאים הפועלים  והפועלות ועל פני הכביש בן כ-400 מטרים שעליהם לפסוע בו כדי להגיע למכוניות הממתינות.

בשעה שהגענו לחלק האחורי של מתקן המחסום, לחלק המסלול המגודר ומתולתל בתיל , שדרכו צריכים האנשים והנשים לעבור ,המקום היה ריק לגמרי, ורק בקצהו הרחוק, בצד הפלסטיני (לכאורה, שהרי הוא בשליטה גמורה של ישראל)  נשמעו קולות אנשים המצטופפים שם מתחת לסככה.  ממש לקראת השעה ארבע התחילו להגיע אנשים מעטים לחלק המתפתל והלא מסוכך של המסלול שלפני קרוסלות הכניסה החשמליות.  בארבע וחמש דקות נפתח המחסום. הקרוסלות נשארו פתוחות כל העת, אבל הגל הראשון מנה רק כ -20 בני אדם שחצו במהירות את החצר תחת מטחי גשם צולפים, ואת זרם המים שחצה את החצר לרוחבה. מקורו היה במרזב של פיסת הגג שליד הכניסה למתקן הבדיקה, שפתחו כוון ישירות אל חצר זו.    לאחר מכן הגיעו אנשים טיפין טיפין.  הקבוצה הראשונה יצאה מצדו האחר של מתקן הבדיקה לאחר כ-12 דקות. במשך  40 דקות יצאו לא יותר מ-100 אנשים וכן נשים ספורות עד מאוד. הם הסבירו כי מי שעובד בחוץ בין בבניין בין בחקלאות לא יצא-היום  וכנראה לא עד יום ו (הפסד ימי עבודה שאין עליו שום פיצוי).  היוצאים לאחר הקבוצה הראשונה התלוננו כי בשל המספר הקטן של היוצאים לעבודה הבודקים בדקו אותם ואת חפציהם בקפדנות יתרה.  מבין כל אלה שראינו, עטופים במעילים דלים ובשקי ניילון, ונעולים נעלים מוצפות מים לגמרי, הנשים הספורות שהגיעו היו לבושות  בסוודרים ולא במעילים, כלומר באורח הפחות מתאים והולם לתנאי מזג האוויר הקשים. מרביתן, כידוע , עובדות בחקלאות (השכר היומי הנמוך ביותר).  המסלול המסוכך  ביציאה ממתקן הבדיקות, בחלק הנעול בדרך כלל,  היה הפעם פתוח.  הוצב שם שילוט חדש עם חצים  לכוון טול כארם. ביציאה ממתקן הבדיקות היה הפעם פתוח ואנשים  אחדים יכלו להסתופף שם בזמן המטחים העזים.  מספר המכוניות הממתינות היה קטן גם הוא.

אייל 05.00-05.30

באייל הנתיב היוצא ממתקן הבידוק של המחסום מסוכך לאורך פיסת שביל ארוכה למדי, יש סככה נוספת באזור שבו ממתינים כלי הרכב וכן מזנון שגם לו מרפסת עץ מוגבהת ומסוככת.  יוצא אפוא שיש מקומות מסתור רבים יותר מפני הגשם, והם מלאו באנשים . גם שלושה אוטובוסים של השירות הציבורי המתינו כשהגענו, אחד מהם מלא,  ויתכן שהיו כאלה שכבר נסעו. מדברי אנשים כאן למדנו שבאו פחות ממחצית ממספר האנשים הרגיל.  הרחבה מלאת המכוניות לא נהפכה לאגם -זוטא כמו בארתח

איש צעיר, אב לילדים,  שאתו שוחחנו, מכפר בסביבות שכם, סיפר על תלאות והשפלות במחסום  זעתר/תפוח, ודרך סיפורו נפתח לנו סדק צר להביט בעדו על חיים תלויים על בלימה בשל שרירותיהן של רשויות המדינה למיניהן ולסוגיהן  ושל זרועותיהן האלימות.   האיש למוד הסבל הזה אמר : ”יש יהודים טובים, טובים סוּכר, אבל קצת“.