פונדוק, אמאתין. יום ג' 1.10.13, בוקר

 9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. הדרך פתוחה,  כלי רכב אזרחיים מועטים  נעים על הכביש בשני הכיוונים. נוכחות צבאית אינה נראית לעין.

9:30  בית המועצה של אל- פונדוק. פגישה עם ראש המועצה, אדם מרשים, מאיר פנים, שימש מורה להיסטוריה באוניברסיטת אלג'יר. מדבר אנגלית וצרפתית בצורה שוטפת. הוא שמע על מחסום ווטש ומאמין שנוכל לעזור. וכאן באה מיד בקשה יוצאת דופן שלא עלתה באף אחד מהכפרים שבקרנו בהם:

הכפר אל -פונדוק  ממוקם על תוואי כביש 55 הנע מצומת ג'ית אל קלקיליה ועובר דרך מספר התנחלויות.  הכפר הקטן (שש מאות נפש) משמש  מרכז קניות ועסקים לכפרים הסמוכים ולהתנחלויות שבסביבה.  דרך הרחוב הראשי, מרכז החיים של הכפר,  נעים מדי יום כלי רכב רבים, ישראליים ופלשתינאיים,  במהירות גבוהה מאד. הולכי רגל ההולכים בשולי הכביש או מנסים לחצות אותו, מסכנים את חייהם.  התוצאה  - תאונות דרכים קטלניות. ארבעה מתושבי הכפר נהרגו מפגיעת מכוניות. ילד בן עשר שוכב זה מספר חודשים בביה"ח בילינסון כשהוא מחוסר הכרה.

ראש המועצה מזמין אותנו ללכת אתו מבית המועצה אל הכביש ומצביע על הבעיה: העדר תמרורים. לכל אורך הכביש אין שלטי אזהרה, אין מעברי חצייה, אין שלטי מהירות מותרת, אין גדר בטחון. משטרת הרשות הפלשתינאית מנועה מלפעול (הכביש נמצא על שטח C) ללא אישור מהמת"ק, והאישור אינו מגיע. ראש המועצה מוכן אפילו לערוך מגבית בין אנשי הכפר כדי לגייס את המימון הדרוש להתקנת  אמצעי הבטיחות, אך ידיו קשורות כיון שמשטרת ישראל אינה מספקת את האישורים הדרושים.    

האם יש בידינו לעזור?

כמו כפרים רבים אחרים שנמצאים תחת הכיבוש, גם אל-פונדוק מנוע מהתרחבות: כשליש מאדמות הכפר מוגדרות כשטח B. ואילו חלק הארי - כשני שליש מהאדמות, מוגדר כשטח Cשבו, כידוע אסורה הבנייה.

מעבר לכך -  מצבו הכלכלי של הכפר טוב יחסית. להיותו ממוקם על עורק תחבורה יש יתרון: תנועה ערה של קונים, הן פלשתינאים והן ישראלים, פוקדת מדי יום את החנויות והעסקים הקטנים של אנשי הכפר ומספקת פרנסה גם לאנשי כפרים סמוכים הבאים לעבוד באל-פונדוק. לאנשי הכפר אין בעיה של נגישות לאדמות שלהם. גם המסיק מתנהל ללא מגבלות. אספקת המים והחשמל תקינה. לפני ארבע שנים היו מהומות שבמהלכן נהרג חייל. מאז שורר שקט.

11:00 אמאתין.

מרחק של כרבע שעה נסיעה מאל-פונדוק – ותמונת מצב שונה לחלוטין. ממה נובע ההבדל המשמעותי

בין שני הכפרים השכנים? המיקום.

בפגישה עם שני חברי מועצה עולה תמונה קשה מאד: לרוע מזלם של תושבי אמאתין, כ-4000 במספר, אדמותיהם  גובלות בחוות גלעד, אחת ההתנחלויות האלימות ביותר.  אנשי הכפר סובלים  באורח קבוע מהתוקפנות  והרשעות של המתנחלים המתגוררים שם. תופעות כגון שריפת עצי זית, גניבת כבשים, שבירת טרקטורים ופיצוץ גלגלים, סתימת באר באבנים, הכאת תושבי הכפר הן לחם חוקם של התושבים. וכשהתושבים מתארגנים ויוצאים כנגד המתנחלים – הם מואשמים בתוקפנות ונזרקים לכלא.  לאחרונה הציבו אנשי "בצלם" מצלמות באזור, ומאז יוצאים המתנחלים לפעולות הטרור כשהם רעולי פנים.

בגלל הטרור של אנשי  חוות גלעד נדרשת התארגנות מיוחדת בימי המסיק. השנה  ניתן לאנשי הכפר אישור לצאת למסיק במשך ארבעה ימים בלבד: 20 – 23 באוקטובר. אלה הימים שבהם תהיה נוכחות

צבאית במקום במטרה לשמור על הסדר. (סידור שפועל כבר שלוש שנים). ככל שיהיו יותר מתנדבים שיבואו לסייע במסיק, כך תגבר תחושת הביטחון של אנשי הכפר וירד הסיכון של תקיפה מצד המתנחלים. 

אנשי כפר רבים עובדים בערי פלשתין – שכם, רמאללה, קלקיליה. מיעוטם עובדים בהתנחלויות.

לאחרונה התאחד הכפר אמאתין עם הכפר השכן פרעתא , הקרוב אף יותר לחוות גלעד, המונה 500

תושבים. המשימה עתה היא למנוע קו מתח גבוה על חשבון אדמות הכפר. כרגע הבנייה נעצרה

ולדברי חברי המועצה התקבלה כבר החלטה של הרשות הפלשתינאית וישראל לשינוי התוואי.