בית לחם (300), מת"ק עציון, יום א' 15.9.13, בוקר
6.45 מחסום בית לחם
השטח סביב המחסום כבר הומה פועלים, שעברו ומתחילים בשגרת יומם. הם מברכים לשלום, אנו שואלות שניים אם יסכימו להתראיין אך מקבלות סירוב מנומס.
הכניסה למחסום, שנוקתה בשבוע שעבר, שוב צוברת אשפה של שקיות פלסטיק ופסולת מגוונת.
במחסום אנו פוגשות נציג ונציגה מן האקומנים, הנמצאים במקום כבר מ 4 בבוקר, והם מדווחים על עומס רב. בשעה הראשונה עברו 1600 איש, השער ההומניטארי סגור. כל חצי שעה מקבלים דיווח אוטומטי על מספר העוברים. המעבר היום היה איטי מהרגיל. ממעקב שעשו צופי האקומנים נראה כי הבוקר לקח כ 50 דקות לאדם לעבור מהכניסה למתחם המחסום מהצד הפלסטיני עד היציאה בצד הישראלי.
6.55 כעת פתוחים ארבעה שערים
. בשעה הקרובה משתפר קצב זרימת האנשים. השוטר אייל, אחראי המשמרת, הפעם במדים מצוחצחים, מתעניין במפורש אם יש לנו תלונות. הוא סובב במקום, פוקח עין באופן אישי, ועם התגברות העומס הוא פותח שער, לסירוגין, ומאפשר מעבר זריז ללא בדיקה ביומטרית ורק על סמך מבט באישורים.
לקראת סוף המשמרת למדנו כי היום (בין 4 ל-7 בבוקר) עברו כ- 6500 איש, לעומת ממוצע רגיל של 5000 איש. הסבר אפשרי לגידול במספר העוברים הוא העומס הרב במחסום הזיתים, הנמצא בתהליך בנייה, ולכן יותר פונים למחסום בית לחם.מעבר לכך לא הבחנו בבעיות אישיות מיוחדות במחסום.
רבים מהעוברים מחייכים אלינו ומברכים לשלום. גם אמא של יעקוב, הילד מושתל הכליה, ניגשת אלינו כהרגלה בדרכם לטיפול הרפואי, מספרת ששלומם טוב ומוסרת ד"ש חמה לעופרה. בנה מתבייש לגשת הפעם וממהר לצאת, כשפניו מוגנות בכיסוי של בית החולים.
7.30 קייט חוזרת מהצד הפלסטיני ומדווחת שיש עוד כמה מאות אנשים בתור. עוד שער נפתח להקלה על העומס ואכן זרם העוברים גובר וכולם עוברים בזריזות וללא עיכובים.
7.55 אנו עוזבות ונוסעות למת"ק עציון, בדרך עוברות ליד קבר רחל. הדרך המדכאת הזו "המעוטרת" בחומת הבטון גבוהה לכל אורכה ממחישה לקייט, האורחת לרגע, את ההסברים על הנוף באזור, על סממני הכיבוש הנטועים בו שלא כדרך הטבע. בעבר הייתה דרך זו סגורה אך נראה שלאחרונה ניתן לנסוע שם באופן חופשי.
מול חומות הכניסה למתחם קבר רחל, הנראה ממש כמו יעד צבאי מבוצר ומאיים, נעלם כל זכר לדימוי היפהפה והרחום של "קבר רחל", שהיה במשך דורות סמל תמים ומלא השראה – בציורים, בבולים ובשירים.
מת"ק עציון 8:00 - 10:15
יש היום עומס בלתי רגיל של מנועי שב"כ הפונים לעזרתנו. אנחנו ממלאות בשבילם ללא הפוגה טופסי בקשות להסרת המניעה. יש כמה בעיות קשות החושפות מצבים אנושיים עגומים במיוחד. אנו מנסות, כמיטב יכולתנו, להטות אוזן קשבת לכל אחד ולהפוך את הכאב לנושאים ברי טיפול.
בשובנו הביתה סילביה מנווטת, בעזרתנו, את הטיפול באופן קונקרטי. מקוות שנצליח פה ושם.