ג'בע (ליל)

צופות: 
מיכל כהן ותמר פליישמן
17/11/2013
|
אחה"צ

כרוניקה של נוהל כלב:

1. רכב של יחידת עוקץ חנה בצד המחסום. חיילים ירדו מהפילבוקס ופרסו מחסום. חיילת כלבנית הורתה לחיילים איזה רכב לעצור:

פורסים מחסום

 

2. הקורבן אולץ לצאת מהרכב, לעמוד בצד ולראות בניכוס רכושו לצרכים צבאיים:

 

הקורבנות הוצאו

 

3. הכלב הובל פנימה החוצה וגם סביב:

 

הכלב הוכנס לרכב

 

 

4. הכלבנית זיהתה את המצלמה, אמרה שהיא חסויה כמו טייס, והורתה לחיילים למנוע ממני לצלם אותה:

 

כשהכלב סובב את הרכב הכלבנית מגלה שהיא מצולמת

 

 

5. תומר המפקד דרש ממני לא לצלם את החיילת כי היא כמו טייס.

אבל אני לא מפלה בין מגדרים, דרגות, יחידות או מקצועות  ואת כולם-כולם מצלמת ואצלם, על כולם-כולם מספרת ואספר אם וכאשר אפגוש מי מהם במקום הזה.

 

 והוצמד לי חייל שבמשך שעה עמד צמוד, צמוד מדי, כדי להסתיר ממני/מהמצלמה  את החיילת באותה שעה נבדקו שלושה קורבנות:

הקרוב שומר עלי והרחוק על הפלסטיני

 

 

כשכבר השתלבנו בתנועה מזרחה עצרו את הקורבן הרביעי.

האיש שהורד מרכבו ראה אותנו וצעק:  "They searching me!"

אולי הבין שאנחנו (ולא הם) שומעות אותו ורואות אותו. ובמקום הזה, ברגע הזה ובמצב הזה, מה עוד הוא יכול לבקש?