קלנדיה, יום ג' 19.11.13, בוקר

צופות: 
ורג'יניה ס. פרדריק (אורח), עינה פ. (מדווחת)
19/11/2013
|
בוקר

בוקר כזה ארור בקלנדיה לא ראינו כבר חודשים. קודם כל, החורף הגיע, ועכשיו אנשים עומדים בתור עמוק, עמוק לתוך מגרש החניה בקור ורוח. כך היה המצב כשהגענו בשעה 5:40, והתורים התארכו עוד יותר במשך השעה הקרובה כי, מלבד בשרוול 3, קצב הבדיקות היה איטי להרגיז. החיילת שישבה באקווריום כנראה נעלבה מנוכחותנו כי היא יצאה ממנו לתשאל אותנו על סיבת עמידתנו במקום (וזה אחרי שהיא תשאלה את עמיתנו מן ה-EAPPI בצורה דומה חצי שעה לפני-כן). כשהיא שאלה אם אנו לא סומכים על צה"ל שיעשה את עבודתו כמו שצריך, כדי להחזיר אותה למקום עבודתה במהירות האפשרית, ענינו שאנו סומכות על צה"ל וסומכות על עצמנו, ובזה העניין נגמר (אך לא לפני שהיא סיפרה לנו, אגב, שהיא עמדה לסיים משמרת של 12 שעות שם באקווריום).

נקודת האור היחידה של הבוקר היה שקציני המת"ק האחראים על השער ההומניטרי יצאו בשעה 6:00 (במקום  6:15), פתחו את השער מיד, והמשיכו לפתוח אותו כל פעם שקומץ אנשים עמד לידו. הם שמו לב באופן מתמיד למתרחש ליד השער ועבדו בשקט וביעילות הראויים לשבח.

שוטר תורן הגיע באותו זמן, אבל בכלל לא הרגשנו ביתרון נוכחותו במקום. 

מזמן לא הרגשנו כל כך הרבה מתח ורוגז בקלנדיה. שוב ושוב אנשים ניגשו אלינו או קראו לנו מהתורים לגשת אליהם כדי שיוכלו להתלונן מרות על המצב. שוב ושוב שמענו אותה תלונה: שהחיילים בתוך השרוולים אינם עובדים ביעילות, שהם משחקים עם הניידים שלהם ומשוחחים אחד עם השני במקום לשמור על קצב נורמלי, ושאין עליהם פיקוח, כך שהם יכולים לחמוק מאחריות על "טיב" עבודתם. רצינו לברר אם היה בתחנות הבידוק יחידה חדשה  שעדיין מתרגלת לעבודתה, אבל חיילי המת"ק והשוטרים לא גילו רצון לשוחח אתנו.

פלסטינים שעמדו בתור התלוננו לא מעט גם עלינו, בנוסח: "כמה זמן – כמה שנים – אתן באות הנה למחסום, ושום דבר לא השתנה" (ובאמת באותו בוקר נדמה היה ששום דבר לא השתנה מהימים הכי גרועים בקלנדיה). כמה אנשים אמרו לנו שבניגוד לשבוע שעבר, כשהמצב היה יחסית קל, היומיים לפני הבוקר היו דומים למצב היום מבחינת הזמן הארוך שהיו צריכים "לבלות" בתור. איש אחד שאל אותנו, עוד יותר ברוגז, "מה המתנחלים האלה עושים פה," בהתייחסו לזוג הצעירים מארגון "כחול-לבן" (מעניין שהוא היה מודע לעמדתם הפוליטית, כי אנו אף פעם לא ראינו צעירים מן הארגון הזה מדברים עם פלסטינים במחסום – ואולי טוב שכך, כי חוסר האמפטיה כלפי הפלסטינים של הזוג המגיע ביום שלישי  בזמן האחרון די בולט).

ה"פיק" עבר אחרי השעה 7:00 והתורים בקושי מילאו את המכלאות כשהלכנו בשעה 7:20.