בית לחם (300), מת"ק עציון, יום א' 10.11.13, בוקר

צופות: 
סילביה פ., חנה א., גוני צ., מיכל ח., רונית ד. (מדווחת)
10/11/2013
|
בוקר

מחסום בית לחם
6:30
– גוני מיכל ואני מגיעות לצד הישראלי של המחסום. לאחרונה החלטנו גוני ואני לנסות להתחיל מוקדם יותר. מיכל מצטרפת אלינו גם הפעם. בחוץ אין עומס רב מהרגיל. בפנים האולם מלא ו-5 עמדות פועלות ומזרימות את האנשים ללא בעיות מיוחדות. אבל מהר מאוד מתברר לנו שהיום יום רע מאוד. בצד הפלסטיני של המחסום הלחץ גדול והמעבר לא זורם. אנשים רבים מתלוננים בפנינו שהמתינו זמן רב בתנאי לחץ וצפיפות קשים. גם הם לא יודעים לומר מה הסיבה שהיום המצב גרוע בהרבה מהרגיל. אשה אחת אומרת שהמתינה שעה וחצי. אדם אחר אומר שלקח לו 3 שעות לעבור. מה שברור הוא שרבים יוצאים עצבנים. חלק מדווחים על כך שהחיילים מתבדחים בינם לבין עצמם או משחקים בסמארטפונים במקום להעביר אנשים. אחת הנשים מספרת שפוטרה ע"י המעסיק הישראלי אחרי שנים של עבודה ולא קיבלה פיצויים. נתנו טלפון של קו לעובד, בתקווה שיוכלו לסייע לה.

 

6:55 – הילד י' מושתל הכליה ואמו עוברים ומברכים לשלום. האולם כעת די ריק אך שומעים את הרמקולים בצד הפלסטיני ומבינים ששם עדיין מלא ודחוס. מגיע אדם שבד"כ אנו פוגשות אותו יושב בחוץ כבר ב-6:45 ותמיד אנו משוחחות איתו ושומעות ממנו על המצב. היום הוא מסיים סוף סוף את המעבר במחסום רק לקראת שבע. הוא פוגש אותנו במאור פנים כתמיד, אך גם הוא מדווח על יום קשה וצפיפות גדולה. הפעם הוא ממהר להגיע להסעה שלו למקום העבודה. ברמקולים מהצד השני שומעים כל הזמן "לפתוח תסריחים" (היתרים). האולם שב ומתמלא כל פעם מחדש, אך בצד שלנו המעבר זורם דרך 5 העמדות הפתוחות.
 

7:10 – בשעה זו בד"כ כבר מתחיל להתרוקן אך היום מלא ועמוס. עדיין יוצאים הרבה אנשים וכולם מתלוננים על הצפיפות והלחץ במעבר היום. בשלב מסוים עמדה 5 נסגרת, למרות שהאולם מלא והופך דחוס. מהצד השני נשמע ברמקול "שרוולים הפסק הזרמה", מה שמלמד אותנו שאכן יש עדיין הרבה אנשים המבקשים לעבור בצד הפלסטיני. מדוע דווקא עכשיו סגרו עמדה אחת ולא פתחו את השער בין העמדות כפי שעושים בד"כ? בירור של גוני עם המאבטח מעלה שהחייל שיצא מעמדה 5 עבר לצד השני כדי לסייע שם.

 

7:17 – כעת מגיע קצין ופותח את השער בין העמדות. התוצאה היא כמובן התנפלות... הקצין מבקש "ואחד ואחד" (אחד אחד) אבל אנשים לחוצים להגיע לעבודה והם נדחפים. פונה אלינו אדם ומספר שדיבר עם המעסיק בטלפון והוא לא יכול היה להמתין לו עוד. כעת הוא הפסיד את ההסעה שלו ואין לו איך להגיע לעבודה באזור ת"א. הוא חושש שלא ימצא טרמפ ויום העבודה הלך. אדם אחד עוכב ע"י החיילים והמאבטח החזיר אותו לצד השני של המחסום. לא הצלחנו לברר מדוע, אך ראינו שההיתר הוחזר לו.

 

7:25 – פונה אלינו אדם שיוצא עם בנו לטיפול רפואי. הוא רוצה לקבל היתר לעבודה. לדבריו הוא אינו מנוע אך עדיין אין לו מעסיק בישראל. הצענו שיבקש אישור לחיפוש עבודה, שניתן למספר ימים. אחר מחפש את חנה, רוצה להודות לה על שסייעה לו (לא ברור איזו חנה). אדם נוסף זקוק לסיוע עבור מכר שצריך לצאת לטיפול רפואי. נתנו טלפון של יעל. בינתיים האולם התרוקן לאחר שהעבירו אנשים גם דרך השער שבין העמדות.

 

7:30 - סילביה וחנה מצטרפות אלינו. הן עוכבו בחוץ ע"י אנשים רבים ושמעו גם הן תלונות קשות ורבות על המצב היום. אדם שצריך להגיע לת"א סיפר להן שפספס את ההסעה; נסיעה באוטובוס על חשבונו תהפוך את כל היום ללא כדאי לכן הוא חוזר הביתה – הלך יום עבודה... בפנים אנשים ממשיכים להתלונן על המצב ומדווחים על רבים שממתינים לעבור. לא לחוץ כמו מוקדם יותר, אך עדיין רבים ממתינים. בד"כ בשעה זו כבר אין כמעט אנשים. עובר אדם שמדווח שהגיע בחמש וחצי – כלומר לקח לו שעתיים לעבור. השער בין העמדות סגור כעת. סילביה מתקשרת למת"ק בניסיון לברר מה קורה היום ולבקש שיפעלו לשיפור המצב.

 

7:35 – האולם מתמלא שוב והשער שוב נפתח. עוברת משפחה עם אשה צעירה מאוד בהריון מתקדם, שנראית רע מאוד ובקושי עומדת. ככל הנראה פניהם לטיפול רפואי. אדם נוסף שזקוק לאישור לטיפול רפואי מקבל מאיתנו את הטלפון של יעל.

 

7:40 – בשעה זו בד"כ אנו כבר שמות פעמינו למת"ק. היום עדיין יש הרבה אנשים. השער שנסגר קודם שוב נפתח. סילביה מתקשרת למוקד ההומניטרי.

 

7:45 – עוד לא התרוקן, אך בכל זאת עזבנו. בחוץ ממשיכים לשמוע תלונות, בעיקר מאנשים שפספסו הסעה למקומות עבודה רחוקים ואין להם אפשרות לשאת בהוצאות של נסיעה בתחבורה הציבורית. יום העבודה הלך.

 

מת"קinfo-icon עציון
8:15 – המת"ק כבר פתוח ויש הרבה אנשים. בחוץ מחכים לסילביה כרגיל. המכונה בפנים עובדת אך לא מנפיקה את המספרים על נייר, ולכן החיילים צריכים לקרוא לאנשים ברמקול בשמם כשמגיע תורם להיכנס. אנשים שסילביה קבעה איתם מראש חותמים לה על ייפוי כוח ונכנסים. לאחרים אנו מכינות בקשות להסרת מניעה או מסבירות מה עליהם להביא. במקרה אחד גם דיברנו עם מעסיק מישראל כדי להסביר לו שעליו לקבל "דוח תגובות" על העובד ממשרד העבודה, לפני שזה יוכל להגיש בקשה להסרת מניעה.

בפנים שוב נדחו אנשים שרצו להגיש בקשה להסרת מניעה על מנת לעבוד באחת ההתנחלויות, בטענה שהמעסיק צריך לפנות למרכז ההיתרים בבית אל. סילביה מנסה לדבר עם המת"ק כדי להסביר לחיילים שלעבודה בהתנחלויות לא צריך "דוח תגובות לבקשת רשיונות" (שאותו מקבלים רק מעסיקים בתוך ישראל ממשרד העבודה ולא מהמינהל האזרחי בשטחים). בשיחה ראשונה מתברר שהקצין לא נמצא והחיילים באשנב לא יודעים על כך. סילביה מתקשרת לקצין שמבטיח לעדכן את החיילים באשנב. האנשים נכנסים שוב פנימה, אך החיילים טרם קבלו הנחיות מהקצין והם שוב משיבים את פני הפונים ריקם, שלא בצדק. סילביה שוב מתקשרת, האנשים ממתינים... בסופו של דבר הם נכנסו והצליחו למסור את הבקשה. חלקם הביאו אלינו את האישורים, וחלקם יצאו אחרי שהלכנו ושלחו אותם לסילביה בפקס. עכשיו עליהם להמתין כחודשיים ולקוות לתשובה חיובית.

שוב אנו עדות לכך ששליחת האנשים לבית אל חוזרת על עצמה מדי שבוע. כנראה העובדה שההוראה הונחתה מ"בית אל" מתורגמת לכך שעל המעסיקים לפנות לבית אל. קשה להשתחרר מן הרושם שהכללים המסובכים הללו נועדו לצמצם למינימום את היכולת להגיש בקשות להסרת המניעה. מסתבר שלא רק מעסיקים ועובדים פלסטינים מתקשים להבין אותם, אלא גם החיילים מתקשים להבין. התוצאה היא שאנשים מטורטרים הלוך ושוב...

 

9:30 – עזבנו. מגרש החניה עדיין מלא.

 

בדרך נתתי טרמפ לאחד האנשים שניסינו לסייע לו (בינתיים ללא הצלחה במקרה שלו). כאשר אנו עוברים בצומת גוש עציון אנו רואים שהחיילים עיכבו שני אנשים אחרים שפגשנו קודם במת"ק. הפלסטיני מסביר לי שמהם (הפלסטינים) מצופה שילכו בצד השני של הכביש ולא בצד שבו תחנת האוטובוס המשרתת את המתנחלים, ולידה יש תמיד חיילים. הוא מספר שגם הוא הלך פעם בצד הא נכון ועוכב לחצי שעה.