קלנדיה, יום ג' 12.11.13, בוקר

כל חמש תחנות הבדיקה היו פתוחות, התורים לא היו ארוכים כשהגענו בשעה 5:35, והם זרמו בקצב סביר עד החלפת המשמרות בשעה 6:00. אז שמנו לב שאף על פי שהתורים בשרוולים היו קצרים או נעלמו כלל, החייל באקווריום בכלל לא שם לב למתרחש סביבו כי ראשו היה רכון והוא התעניין במשהו אחר (אולי בנייד שלו?). ניסינו לשווא לתפוס את תשומת ליבו עד שמישהו בתור פשוט צעק חזק יותר, הצליח  "להעיר" אותו, והוא פתח את הקרוסלות. אחר-כך אלה נפתחו לעיתים קרובות יותר ומספר יותר גדול של אנשים זרמו דרכן בכל פתיחה. למעשה עד השעה 6:30 התורים כבר לא השתרעו מעבר למכלאות ובשעה 6:45 לערך הקרוסלה במכלאה השמאלית נשארה פתוחה והמגיעים החדשים נכנסו חופשי לאזור השרוולים.

השער ההומניטרי נפתח ב- 6:15 (דווקא על-ידי השוטר התורן, על אף שחייל מת"ק ומאבטח הגיעו לצורך זה) ועוד כמה פעמים אחר-כך עד שאנשים הפסיקו לעמוד לידו כי יכלו להיכנס מיד דרך המכלאות. בזמן שהקרוסלה כבר נשארה פתוחה, ונשארו לשוחח עם אורחנו העיתונאי, אישה ניגשה אלינו כדי להעיר שהמצב יום קודם (כשלא הייתה לנו משמרת במקום) היה נורא. אנו שומעים את ההערה הזאת לא פעם ומבינות שמבחינת העוברים במחסום, רצוי שיהיה לנו משמרת שם כל בוקר.

קצת אחרי 7:00 ליוונו את אורחינו דרך הבידוק. עמדנו, לגמרי באקראי, בשרוול 3 במשך חמש דקות, בערך, בלי שהקרוסלה נפתחה. לא היו פלסטינים באזור הבידוק. יחד עם אחרים בתור, התייצבנו במקום שממנו אפשר היה להסתכל לתוך החדר בו יושבים החיילים אבל כל מה שיכולנו לראות היה שהכיסא של בודק האישורים לא היה מאויש. עמדתי לצלצל למת"ק לשאול אם יש בעיה עם המכשור באותו שרוול, ואם כן להודיע על כך ברמקול כדי שאנשים לא יעמדו בתור לשווא, וברגע שהוצאתי את הנייד והתחלתי לחפש את המספר, הקרוסלה נפתחה. צירוף מקרים? אי אפשר לדעת, כי אמנם יש מצלמה שמכוונת לתור העומד במקום (אשרי המאמין).