זעתרה/תפוח, ח'אלת מַכּחוּל, יום רביעי 16.10.3013, בוקר
8.30 - מחסום זעתרה /תפוח : יום חג, ובהתאם להצהרות המאוד מתוקשרות, הצבא הרחיק את חייליו מהמחסומים. הקלה לפלסטינים ? איפה !!! בהתאם לאימרה הידועה "הבה נתחכמה לו פן ירבה ויפרוץ" פרעה היהודי מצא דרכים אלטרנטיביות להתעמר בנתינים. כ-10 מ' לפני המחסום עומדת ניידת משטרה ועוצרת כל מכונית פלסטינית לבדיקה. בזמן שהותנו היו 2 מכוניות שעוכבו זמן רב לפני בואנו. הנהגים , בחולצות לבנות חגיגיות, מסתובבים מהאוטו לניידת וחזרה, מתוסכלים. לאחר 10 דקות שוחררה אחת מהן, והנהג , עצבני, מזיע ומנפנף בדו"ח תנועה, חוזר באופן לגמרי לא חגיגי למשפחה הממתינה במכונית ונוסע משם. מיותר לציין שמכוניות ישראליות חולפות במחסום, ואף שוטר לא מעיף בהן מבט.
9.00 – מעלה אפרים – מאויש אך לא עוצרים פלסטינים לבדיקה.
חאלת מַכּחוּל הכפר שנהרס כליל בידי הצבא: בשבת, כאשר באנו לבנות ולא בנינו, ראינו כבשה שזה עתה המליטה שוכבת בשמש, חולה , מיובשת מחודש ללא צל, ושני הטלאים הקטנטנים סובלים לצידה. אחד מהם שכב בפינה ונראה היה שלא יוציא את היום ואילו השני ניסה לשווא לינוק מהאם. הפעילים הצליחו למצוא יריעה קטנה וליצור פינת צל עבור המשפחה הצמרירית האומללה (היום התברר שהם שרדו הודות להאכלתם בתחליף חלב, לאמא לא נותרה טיפה בעטיניה).
המראה העצוב דירבן אותנו, ובמיוחד את יעקוב מנור הבלתי נלאה, להתגייסות אינטנסיבית להשגת צילונים לכל הצאן במקחול. בתרומות שהשיג קנה (בהנחה) 20 יריעות צל שחורות לכבשים, אותן העמיס על המכונית של צביה. מכיוון שבביקור בשבת חטפו כמה צעירים את יריעות הפלסטיק שהבאנו, הפעם דיברנו עם ב. שיקבל את כל היריעות ויחלק לכל 10 המשפחות של הכפר, בדגש על הזקנים.
כשהגענו, ראינו מרחוק שליד הסככה של ב. חונה ג'יפ צבאי, ממתין. כנראה לנו. (כיצד ידעו שאנחנו באים עם ציוד . למי האזינו- לנו או לבני מקחול ?). מחשש פן יחרימו את היריעות, צביה חזרה לאחור וחיכתה הרחק מהכפר עד שהחיילים ילכו . החיילים הודיעו לח'., אשר קיבל מהמינהל האזרחי אישור לבנות , שהאישור שלו לא מעניין אותם ושיהרוס מייד את האוהל שבנה. בהמשך הגיע ג'יפ נוסף של המינהל האזרחי
, שדחה את דרישת החיילים להרוס עד שיתברר מצבו המינהלי של ח'. מכיוון שהחיילים לא הראו שום כוונה לעזוב החלטנו לנסוע משם ולהביא לכפר אחר את יריעות הצל , ובלילה יבואו אנשי מקחול לשם ויקחו אותן. בסופו של דבר כחצי שעה לאחר שעזבנו , עזב גם הצבא ואנחנו חזרנו והצלחנו להביא את הצילונים לכפר.
ביקרנו גם אצל משפחת דראגמה בעין אל חילווה, בצומת שמתחת למשכיות. שמענו על פנוי 7 משפחות ממערב למחסום תיאסיר, בעיצומו של חג הקרבן למשך יומיים, כי הצבא החליט שזה הזמן המתאים לאימונים. הם גם סיפרו על סגירת המחסום, בחג, כאשר הכל מבקרים את הכל, למשך שעה–שעתיים בכל פעם, בגלל אותם אימונים. תוך כדי שיחה משאית ענק נושאת טנק עברה ליד המאהל.