ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן, עאנין, יום א' 3.11.13, בוקר
מחסום עאנין 07.00
אנו מגיעים באיחור עקב פקק בדרך, אבל כבר בצומת אל המחסום אומרים לנו שהמחסום עדיין פתוח ואנשים עדיין עוברים, ואכן באים לקראתנו הולכי רגל וטרקטורים עם אנשים. בסככה ליד המחסום ממתינים ילדים להסעה לבית הספר. משפחה אחת מותחת יריעות על האדמה מסביב לעץ ומתחילה למסוק. אני עולה אליהם לשוחח. בניגוד למה ששמעתי ממקומות אחרים, נאמר לי שהזיתים כאן השנה טובים ומייד מכבדים אותי בכוס שמן זית צלול ויפה. המוסקים היו שלושה, זוג ובנם. אפשרות לקנות מהם מכל שמן התפוגגה כאשר חיילים שעוברים שם מתנפלים עלי ואוסרים לקנות מהם כי "זה לא חוקי" ומאיימים שיקחו להם את אישורי המעבר במחסום. ויתרתי על השמן. לא רציתי להזיק לאנשים. צייתתי לחוק הרע הזה. הרי עם חוקים כאלה לעולם לא יהיה כאן שלום. ואולי זה בדיוק מה שממשלתנו רוצה. בדיעבד, כשחשבתי על זה בבית (חנניה רייכמן הגדיר את זה: "תמיד השכל בא אחרי המשטרה") הצטערתי שלא אמרתי להם שבבית, אחרי שיורידו את המדים, שגם הם יחשבו על זה.
מחסום טורה-שקד 07.50
המחסום פתוח לרווחה וריק לחלוטין. אפילו החיילים לא נראים. אולי אוכלים ארוחת בוקר. מכולת האשפה אינה מלאה אך מסביב לה עדיין לא נקי.
מחסום ברטעה-ריחן 08.10
אנו חולפים על פני המחסום מבלי להיכנס לחניון, שנראה עמוס מאד. הרבה מוניות ממתינות במעלה השרוול לנוסעים למרחב התפר. אך רק בודדים עולים בשרוול. נראה שבשעה זו רוב האנשים כבר עברו.
מחסום יעבד-דותן 08.20
השער הצהוב שחוסם את הדרך הצדדית ליעבד כרגיל סגור. מעבר לכביש, כרגיל, חונה ג'יפ צבאי בתצפית. למרות מה ששמענו בתקשורת בימים האחרונים, אין הרגשה של מתח והתנועה זורמת. מכוניות פרטיות פלסטיניות וישראליות נוסעות באין מפריע. כך גם במחסום. אין תור ואין עיכובים. מכונה אימתנית שמזכירה מפלסת שלג עומדת מול הכביש העולה למבוא דותן. משתמשים בה ככל הנראה כדי לפלס דרכים רחבות בשדה או בתוך מטעי הזיתים.
ניגש אלי חייל שרואה אותי נעמדת מעבר לקוביות הבטון. שיחה על מהותנו ומטרותינו נתקלת באמירות של בוגר ישיבה. טענות שאני מביאה מ"אלו מציאות" זוכות למענה: תלוי איך הסביר זאת הרב. ניסיון לשוחח על היכולת של אדם לגבש דעה משלו נשאר תלוי באוויר.
בדרכנו הביתה במחסום ברטעה עדיין ממתינות יותר מעשר משאיות לבידוק.