קלנדיה, יום א' 6.10.13, אחה"צ

צופות: 
רוני המרמן ותמר פליישמן
06/10/2013
|
אחה"צ

מתוך המחסום נורו רימוני גז מדמיע (בצילום). אבל למי אכפת שעשרות ואולי מאות בני אדם, ביניהם תינוקות וזקנים סופגים את האדים הרעילים, נחנקים, משתנקים, משתעלים, דומעים?

שניים שלושה ילדים ועוד אחד שהצטרף, עם אבנים אחדות, אצבעות שהורמו וסימנו  V ותנועות מגונות וגם קללות שנצרחו מגרונות ניחרים  -  הרקידו את הצבא לחלילם.

 

ולמי היה אכפת שמאבטח יצא ממתחם מחסום הרכבים לקח/גזל ממוכר הכריות "עשר חתיכות"?

רק אחרי שאנחנו פרצנו מחסום (=הגדרה צבאית למי שחודר בניגוד להוראות לתוך או אל מעבר למחסום, פעולה מסכנת חיים לפלסטינים, אבל אנחנו לא) והתעמתנו עם רפי השוטר שלא הודה ולא הכחיש אבל פלט שהכרים יוחזרו, רק אז הגזלה הושבה לבעליה.

– זה בגלל שהוא (מוכר הכריות, בצילום) עמד במקום שאסור לו לעמוד, הסביר מאבטח את המניע החינוכי שברקע המעשה.

 

הרבה רכבים צבאיים, הרבה יותר מהרגיל בדרכים הראשיות.

זה אולי בגלל אירוע הפציעה של הילדה מפסגות בליל אמש, אשר דיווחי הרדיו חזרו והזכירו ואמרו גם כמה פסגות קרובה לעיירה אל-בירה, שנמצאת בפאתי רמאללה, וברוח הדברים של הנציגים הישראליים הרשמיים מתבקשת השאלה: איזה מין תכנון היה פה? למה בנו את אל-בירה ואת רמאללה  קרוב כל כך להתנחלות?