דרום הר חברון, חברון, יום ג' 20.8.13, בוקר
אורחת: ורוניקה מדר"אפ
9:30- 13:00
כביש 60
כל הדרך עד חברון שקט ו"משעמם". הבלון מרחף מעל בית חגי. במחסום שם, העומד להיפתח עומדות משאיות ועובדים שם, ונראה שההכנות בעיצומן. הפילבוקס הצמוד לישוב שופץ ונוכחותו בולטת יותר.
רק בחסימה שמול בני נעים רכב צבאי עומד. אלו היו פעם כניסות למבואותיה הדרומיים של חברון.
חברון
החלטנו לבקר את עזאם שמתפלא לאן נעלם מוחמד. במסגרייה נמצא לקוח, איש גבוה לבוש שחורים, נראה שייך לקבוצה חרדית קיצונית כלשהי. מסתובב בין העובדים ומשוחח בערבית שוטפת. חבר ממש. מכינים לו משהו לבקשתו. נכנסנו למשרד של עזאם והוא בעקבותינו.
הוא מציג את עצמו במאור פנים ושואל מי אנחנו. אין ברירה, צריך "להעיף" הצידה את כל מה שחשבתי עליו וכל מה שמרגישים אוטומטית כשרואים אדם כזה שבא לקנות משהו מפלסטינים.
"שלום", הוא אומר. "ברוכות הבאות! אני דויד, אני גר בקרית ארבע, חבר של כולם, מאמין רק בהידברות ובחיים משותפים". הוא ממשיך ועונה גם על שאלות שעוד לא הספקנו לשאול: "יש לי 'חסינות דיפלומטית' בחברון ובארצות ערב, כאן אני נקרא ליישב כל סכסוך והמצב פה הולך ומשתפר. יש פה רוב ערבי ויהודי שחיים בשלום אלה עם אלה, ואני מאמין שנגיע למצב של חיים משותפים במהרה.
"אתה מכיר את ענת כהן?"
"בודאי, היא קיללה אותי, קוראת לי בוגד" הוא עונהבחיוך.
"את עופר אוחנה אתה מכיר?"
"בוודאי, גם הוא בכיוון של שינוי דעתו" הוא עונה.
"אתה מכיר את מלאכי לווינגר?"
"הוא מן המתונים שהולכים בכיוון שלי" הוא עונה.
"אז מה יש לך להגיד על התנהגותו בשדה של עטא ג'אבר, שהביא את ילדיו עם מעדרים לעקור את שתיליו?"
מבוכה קלה על פניו. "תדעי לך שיש הבדל בין מה שרואים לבין מה שהאיש הזה חושב באמת." ושוב במאור פנים, נושא נאום על כבוד לכל אדם באשר הוא, ועל התנגדות מוחלטת לאלימות כלפי כל אדם. "אני חבר של כולם ואני לא היחיד בעיר. יש רבים כמוני, אני מבקר בביתם של עזאם ומשפחתו והם באים אלינו לקריית ארבע."
"הרבה אנשים יהודים חושבים כמוך פה?"
"כן" הוא אומר, "הרוב. הקיצונים כענת הם במיעוט פה, הם רק קולניים יותר."
שאלנו את עזאם לדעתו. תשובתו מעורפלת ומנומסת, כשל מי שלמד הישרדות מהי. הוא חייכני, עדין וטוב לב. מקרין אנושיות שובת לב. "אנשים קוראים לי פה שייח דאוד," ממשיך דויד. אני עסוק רק במצוות ובמעשים טובים. יש לי פה גם יקב קטן בקרית ארבע - "נבל דויד" שמו. "מאיפה הענבים?" שאלתי. "אני מביא מהגליל ומרמת הגולן, לא רוצה ענבים מאדמות מריבה. אני מוכר לחנויות ברחבי הארץ. יש הרבה עבודה של גמילות חסדים, עמותות לאספקת מזון לרעבים בחגים, עזרה למשפחות.... לא חסרה עבודה."
"
החיוך לא מש מפיו ועיניו קורנות. זקנו השחור והדליל מסתיר פנים של אדם צעיר. הוא לא רצה להצטלם. ברכנו זה את זה לשלום.
"פגישה כזאת לא הייתה לנו אף פעם" מסכמת נתניה.