ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יום א' 8.9.13, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רותי ת', חסידה ש' (מדווחת)
08/09/2013
|
בוקר

מחסום ברטעה06.45

הקדמנו והחלטנו לעשות סיבוב ראשון במחסום ברטעה. החניון התחתון בצד הפלסטיני עדיין לא מלא. כל מי שניגש לשער עובר ישר לטרמינל. לא עקבנו אחרי זמן היציאה. במעלה השרוול מוניות ממתינות ליוצאים להביאם לכפר, לעבודה.

טור הטנדרים עמוסי הסחורות ארוך למדי. ספרנו תשע מכוניות ועוד שלוש שכל הסחורה עליהם מנויילנת בכחול  - ממתינות במגרש החניה. כשנבוא שוב קרוב לשעה 8, התור עדיין ארוך ונראה שלא נגרעה אף מכונית.

במעלה הדרך לבדיקת הטנדרים עדיין עומד הדחפור וגם עובדים ידנית.

שלט שעד עכשיו לא שמנו לב אליו אומר באנגלית: Reihan crossing point נקודת מעבר ריחן.

מעבר לאן? למרחב התפר? (אנה מתעקשת לומר מתחם התפר). והרי בעצם מי שעובר במעבר הזה, כל המרחב לישראל פתוח בפניו, אלא שאם ייתפס בישראל הריהו שב"ח. מה שתַחום הוא האזור הפלסטיני. כמו שאמרנו וכתבנו לא פעם, שימוש מטעה במילים, new speak, קוראים לזה בספר 1984.

המלים "מעבר" ו"מרחב" קובעות שפה נמצא קו הגבול בין שטח הרשות הפלסטינית לישראל. אנחנו יודעות שהקו הירוק נמצא מערבית לכאן. הכרזת המעבר הזה כגבול מאשר סיפוח אדמה פלסטינית. והעובדה האבסורדית היא שה"מעבר" הזה מוכרז כ"מחסום מרקם חיים" שמשמש רק את הכפר ברטעה המזרחית ואת הפלסטינים שגרים בנפת ג'נין וסוחרים או עובדים כפועלים בברטעה המזרחית, שכן ברטעה המערבית היא כפר ערבי-ישראלי.

 

ועוד הערה קטנה: לפי קצב ההתפתחות ,הגידול והייפוי, עוד יהיה  בעתיד מצב שבו ברטעה תהיה הכפר שליד "מעבר ריחן".   

 

 

מחסום טורה 07.10

מכולת האשפה קיבלה את עינינו ואפינו בתמונה צבעונית גולשת , בזבובים ובריחות מבחילים. הערנו על כך לקצין במחסום והוא הבטיח לטפל.

השעון ה"חכם" בילבל הבוקר את כולם. גם את החיילים. שער הולכי הרגל מהצד שלנו נפתח, תוך התנצלות, רק ב - 07.11. כמה סטודנטיות אחדות עוד כמה רגליים וכמה מכוניות, כולל זו של מנהל ביה"ס המתינו בסבלנות. גם מהצד השני לא נשמעו קולות מריבה ודוחק.

קשישה פלסטינית, שישבה במכונית, ביקשה לומר לי משהו. בתערובת של הערבית השוטפת שלה ועוד כמה מילים, הבעות פנים ותנועות ידיים שלי, ניהלנו את השיחה הבאה:

הקשישה (כנראה בגילי, בעצם) מספרת שהיא מהכפר טורה. בתה נשואה לאיש ומתגוררת בדהר אל מלכ מרחק 200 מטרים מהמחסום. כדי לבקר את בתה היה עליה לעשות סיבוב גדול למחסום ברטעה, ועתה, ברצותה לחזור, היא שוב נדרשת לעשות את הסיבוב הזה. עשיתי תנועת חוסר אונים ואמרתי שאני מבינה אותה. נהג המכונית, אולי בנה או מכר שיש לו אישור מעבר במכונית ממרחב התפר לטורה חזר מהבדיקה ונראה שהוא הצליח לשכנע את החיילים לתת לה לעבור ברכבו לכפר. לפעמים השכל הישר עובד.

חזרנו למחסום ברטעה לקחת את עלי לרמב"ם.