ארתאח (שער אפרים), יום ו' 30.8.13, בוקר

צופות: 
ליאורה ש. ורדה צ. מדווחת
30/08/2013
|
בוקר

 

 

 

ארתאח/שער אפריים משמרת שחר. בלגאן

5:05 השערים נפתחו עם הגעתנו. ליד הגדר המפרידה בין הרשות לישראל – במעברים התור לא צפוף. רבים יושבים מחוץ לתור, ברחבה, מעשנים ומחכים.

5:10 אדם מטפס מעל גדר המכלאה (כולל מעל קונצרטינת התיל העליונה) וקופץ ישר אל קרבת קרוסלת הכניסה. לאט לאט מתרוקנת הרחבה, מי שחכו שם מדלגים לתוך התור בקלילות (וקללות מן הסובבים).

5:30 בצד הישראלי הכל נראה זורם. ליאורה סופרת 5 אשנבים פתוחים (מאוחר יותר נאמר לנו שיש ס”ה 10 שיכולים להיות פתוחים). אנשים יוצאים עם חיוכים. לפתע ננעלת קרוסלת היציאה. המונים נצברים לידה. כעבור כשתיים שלוש דקות נפתחת הקרוסלה – יחד עם הדלת הצדדית – לשחרור הלחץ.

עכשיו עולה שוועה מתוך המתקן. מתברר מפי היוצאים שסגרו חלון אחד וחילקו את המצטופפים לתוך התורים האחרים. המהומות רק מתגברות.
חולה בכאבים (כנראה קשים – אומר שיש לו אבן בכליה) רוצה לחזור חזרה. שוער שהסכים לבוא לשמוע אותנו אחרי דקות של ניסיון ללכוד תשומת לב של מישהו, אומר, בחוסר נימוס, שאין ברירה על האיש להמתין עד שישחררו לו דרך. לאחר דקות ארוכות של המתנה מגיע השומר ומכניס אותו ועד אדם שחיכה לחזור.

5:50 המעבר לישראל נסגר כליל כולל הדלתות, לא רק השערים. צעקות רמות נשמעות מבפנים. לפני שבועיים היה הרבה יותר שקט. עם הפתיחה, קרוב ל-6:00 ,יוצאים אנשים כועסים, ממורמרים מתלוננים. חלקם הפסידו הסעת מעביד שאוספת כל יום ב-5:45 ללא עלות לפועלים. ועכשיו גם ישלמו מכיסם עבור הנסיעה, גם יאחרו וגם יסתכנו בפיטורים. התלונה המרכזית, החוזרת תמיד: ביום שישי השערים נפתחים ב-5:00 במקום ב-4:00, ובנוסף אין פותחים את כל האשנבים. ¾ שעה לא מספיק כדי לבדוק ולהעביר את כל הפועלים להם יש הסעות מאורגנות. מי שיצא אחרי 6:00 כבר לא ממש רץ. יודע שעכשיו הוא ברשות עצמו.

6:20 בחצר מצטופפים אנשים רבים. אנחנו שואלות אחד מהיושבים בחוץ מדוע מיהר לצאת אם עכשיו הוא סתם יושב? מספר שמחכה לחברים שעובדים באותו מקום עבודה, שעדיין כלואים בפנים, כדי שישכרו יחד את שירותיו של חאפר שיוביל אותם ישירות. אחרים מן המחכים הם בעלי אישור עבודה אך ללא מקום עבודה קבוע, לטענתם. מי שזקוק לעובד זמני מגיע לחצר ושוכר אותם. היוצא ראשון נשכר ראשון. לטענתם – אם לא נשכרו עד 7:00 כבר אין להם סיכוי, יום העבודה אבוד. לכן גם הם נדחקים לצאת מוקדם.

לטענת המחכים בחצר – הם נתונים לשרירות לבם של השומרים. הם מוכנסים 14 בבת אחת לחדר (כבר שמענו זאת בעבר) ומחכים. ואם מישהו מעז לשאול, להתלוננן, לדפוק על הדלת - השומר מחזיק את כלם עד שלדעתו העניש מספיק על החוצפה.

שיחה עם ליאור, אחראי המשמרת.
בדרכנו החוצה – ליאורה מציעה שננסה לדבר עם אחראי המשמרת במקום, להבין מדוע כל-כך קשה היה היום ליוצאים החל מ-5:30. הזקיפים קוראים לאחראי. לאחר מספר דקות מופיע ליאור, איש נעים הליכות. אנחנו מסבירות לו מה ראינו, מזכירות לו שנאמר לנו בשיחה קודמת שלמרות שפותחים ביום שישי שעה מאוחר יותר – עד שש כל הפועלים בחוץ, ושהיום בפירוש לא היה כך. שאלנו גם על שער הנשים שלא נפתח בימי שישי. ליאור לא ידע על כך, סבר שכן נפתח – ושאל את העובד הפלסטיני, האחראי על פתיחת שער זה - ואשר לא ידע מראש שישאל. האיש סיפר שכל יום הוא פותח את שער הנשים ב4:00 אבל לא ביום שישי – אז לא פותחים... מדוע? אין לליאור המופתע פתרונים.

ליאור מספר שבונים מתקן חדש בהמשך, שתנאי הכניסה אליו והשהיה בו יהיו נוחים יותר, עם מסלול כניסה מיוחד לנשים. אמר שהבעיה מתחילה לקראת 6:00 שאז סוחרים בעלי אישור כניסה נדחקים לתור הפועלים, ואם מגיעים לאשנבי היציאה לפני 6:00 אינם מורשים לעבור – המחשב אינו מאפשר – והם מעכבים את התור כשמוחזרים לאחור. בעבר הורשו סוחרים להכנס רק מ-7:00 גם אז היו תוקעים את התורים – אבל רק החל מקרבה לשעה זו. לאחר לחץ מצדם הוחלט להענות להם ולהקדים. בימים רגילים ההקדמה לא נוראה, מרבית הפועלים עברו כבר עד קרוב ל-6:00 בימי שישי – הבעיה קשה. הצענו להשיב שעת כניסת סוחרים ל-7:00 לפחות ביום שישי – אם אין יכולת להקדים פתיחת השערים. או לחילופין – מסלול כניסה נפרד לסוחרים שיפתח רק לקראת השעה המותרת להם. נאמר לנו שישקלו פתונות – נראה.

7:10 עזבנו