קלנדיה, יום א' 18.8.13, אחה"צ

ניסיון לאתר מכרים של באסל אבו נאסר מקלנדיה שעל משפטו דווחה ניצה אמינוב לא העלה תוצאות.

פה, במחנה הפליטים לא ממש מתרגשים מסיפורים על עצורים ומשפטים צבאיים כשהקרבן אינו בן משפחה. האנשים רגילים לפלישות הליליות לבתים, למעצרים, להאשמות שווא, לגיוסים בכפייה ולעתים גם לגרוע מכל.

מכר ששאלתי על באסל משך בכתפיו ואמר "אצלנו פה במחנה כל הזמן עוצרים".  

כארבעים דקות עוכב אמבולנס מהשטחים בתוך מחסום הרכבים עד שעבר.

ובצד האחר שני שוטרי מג"ב טמנו מלכודת לפועלים שהיו בדרך לביתם, ניסו לאתר ולצוד כאלו שעברו בבוקר לחפש עבודה בירושלים, או בשפת הפלסטינים "להביא אוכל לילדים" ללא אישור השלטונות.

ליד גדר מתחם המחסום עמד מוכר תאנים קטן: "עשר שקל" לקופסה גדושה בתאנים מתפוצצות מעסיס. ילד שלא יודע לחייך. הסיפור שלו עוד לא צף. אולי פעם