דיר שאראף (חביות), חבלה, כפר ג'מאל, מעבר אליהו, עזון, פלאמיה, צומת ג'ית, יום ב' 19.8.13, בוקר
שגרת כיבוש...
06:30 חבלה
יש חיילים ויש פלסטינים.
06:38 החמישיה הראשונה יוצאת ממתקן הבידוק. המ.צדיקית בודקת באופן אקרעי תיקים של אנשים שנבדקו כבר.
06:40 החמישיה השניה יוצאת.
כל 2-3 דקות יוצאת חמישיה במעבר מהיר אך כאמור, חלק מהם נבדקים שנית בדרך לשער.
עדין מחכים הרבה פלסטינים.
07:00 יש מהומה וצעקות בשער כנראה לגבי התור. פלסטיני מתלונן שהוא משעה 05:00 מחכה ועדין לא הגיע תורו. המ.צדיקית מנסה להשליט סדר. בינתים עצרו את המעבר לזמן קצר.
הסדר חוזר פחות או יותר והמעבר ממשיך, פלסטינים רבים עדין מחכים.
07:10 אנו עוזבות.
07:15 מעבר אליהו
אין פועלים מחכים ומעט מכוניות בבדיקה.
הכניסה לעזון פתוחה אך הבולדוזרים והשער הצהוב מוכנים....
07:35 מעבר חקלאי פלאמיה.
הרבה תנועה של טרקטורים לתוך השטח.
07:45 מגיע זוג זקנים מאד עם סוס ועגלה, כנראה מג'יוס, עברנו אותם כשנסענו למחסום. בקושי יורדים מהעגלה.
החייל אומר להם לחכות על יד העגלה ולוקח את התעודות שלהם לבדיקה במתקן, חוזר ופותח להם את השער למעבר.
מגיעים עוד טרקטורים, שני נערים מגיעים ברגל ועוברים .
08:00 עוזבות המחסום.
08:20 כפר ג'מאל
אנחנו מבקרות במכולת של ידידנו ז. היודע עברית אך הוא איננו ולכן אנחנו "משוחחות" בעברית/ערבית
/אנגלית עם אשתו.
ח. חקלאי, שכן, שאנו מכירות מספר שנים, דובר עברית כתוצאה משנים שעבד בישראל, נקרא לעזרה. הוא מספר על מצוקת היתרי המעבר לשטחים החקלאים ויודע ששוב מנסים לטפל בענין השערים החקלאיים הפנימיים.
הוא מזכיר לי את הפגישה שמרים ואני יזמנו ליד שער פלאמיה עם עדאל לפני כ 3 שנים שגם הוא השתתף בה, וההבטחות שהובטחו אז שדבר מהם לא קוים. הוא מאמין שאנו עושות כמיטב יכולתינו אך לא מאמין שיהיו תוצאות. הוא מאד דואג לגבי האדמות שישארו מחוץ לתוואי החדש של הגדר שהם אדמות של כפר ג'מאל אך רחוקות מהכפר. לדבריו יש הכנות לשער ממש מול הכפר אך אף פעם לא סיימו לבנות אותו ולא פתחו אותו.
האם ידוע למישהי גורל השער?
אנחנו ממשיכות על כביש 55 .
09:20 צומת ג'ית.
מעל הצומת מגדל שמירה ולידו ג'יפ עם חילים.
09:50 דיר שאראף.
אנחנו משוחחות עם מיודעינו בעל המאפיה/מכולת ועוד מספר עסקים נוספים שכרגיל אומר שאם ישראל תאפשר לאנשים להתפרנס בישראל ותאפשר לפלסטינים להקים עסקים בפלסטין ולשווק לישראל יגיע השלום בלי שיחות מיוחדות שסופן כשלון.
בדרך חזרה הרכב הצבאי היחיד שראינו היה רכב שתצפת על עזון.
10:30 במעבר אליהו, אני באופן עקרוני לא מורידה את הדגלים וכשנשאלת מאיפה אנחנו מגיעות, עונה שסיירנו בשטח... הפעם לא נשאלנו ואחרי הצצה קלה בתעודת הזהות שלנו נשלחנו לדרכנו בברכה.