ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), ג'יוס, ענבתא, יום ג' 30.7.13, אחה"צ

צופות: 
לאה בן נפתלי, רונית דהאן-רמתי וקרין לינדנר
30/07/2013
|
אחה"צ

בג'יוס עצרו שני צעירים בלילה לפני שלושה ימים, תוך הפיכת תכולת הבית

השער הדרומי אינו נפתח בזמן האחרון

במחסום ענבתא תור ארוך ובדיקות של המכוניות הפלסטיניות הנוסעות לכיוון טול כארם

המטרה הייתה לעבור בשערים החקלאיים של ג'יוס וגם לשמוע על מעצר צעירים בלילה שבין שבת לראשון. מטרה נוספת: לערוך לחברות החדשות הכרות עם החלק הצפוני של האזור בו אנו צופות .

 11:00 הגענו לג'יוס דרך עזון וניסינו לברר באיזו שעה נפתחים השערים כי המידע שיש לנו אינו מעודכן. בתחנת המוניות לא ידעו לומר וליוו אותנו לעירייה, בראש הגבעה. רואים משם היטב את גדר ההפרדהinfo-icon ופיתוליה, ועבודות עפר כהכנה לכביש מערכת חדש, צפונית-מערבית לג'יוס, עבור התוואי החדש של הגדר.

הצטרפו אלינו מספר עובדי עירייה והזמינו אותנו להכנס.

סופר לנו ששלושה ימים קודם לכן בשעה 02:30 הגיעו חיילים לאחד הבתים, הפכו את תכולתו, וחיכו עד שחזר לפנות בוקר הצעיר שחיפשו מבית החולים ועצרו אותו. כמו כן נעצר עוד צעיר בעיר.

אנשי העירייה שהיו שם לא ידעו להגיד לנו מהם שעות הפתיחה של שני השערים בג'יוס, אבל אמרו שאחד מהם, הדרומי, כבר לא נפתח לפחות שבועיים. אביו הולך לשם כל יום בתקווה שייפתח - וחוזר כלעומת שבא.

11:50 חזרנו לצפות בנוף כאשר הגיע אדם שאמר שהשער ייפתח ב-12:00. שני תושבים הצטרפו אלינו ונסענו לשער הצפוני. הוא היה שחור, מפוחם. ספרו לנו שנערים הבעירו לידו צמיגים. כמובן שעל השלט הצהוב שעל השער לא הופיעו שעות הפתיחה במקום המיועד לכך ואפילו לא המספר שלו. חכינו כ-20 ד' ועזבנו.

12:30 מג'יוס נסענו צפונה, דרך כפר צור וא-ראס עד ג'בארה, עם הסברים על ההיסטוריה של המקום. כמעט ואין זכר למחסומים שכה הכבידו על תושבי הכפר שהיה כלוא במרחב התפר ומנותק משאר הגדה. עצרנו ליד הגדר והתבוננו במחסום תאנים.

חזרה עד כפר צור ומשם פנינו מזרחה לכיוון כור, עד ההתפצלות והמשכנו לכיוון צפון מזרח, דרך בית ליד. לכביש 60 וצפונה לענבתא.

13:20 מחסום ענבתא

להפתעתנו ראינו תור ארוך של מכוניות פלסטיניות שכמעט ואינן מתקדמות. עצרנו בצד ויצאנו להבין מה קורה. עברנו את עשרות הרכבים בהם משפחות רבות עם ילדים קטנים, לבושים חגיגית, שחיכו בסבלנות. לשאלתנו מה קורה ענו לנו כמה נהגים שזה כך כל היום, אינם יודעים למה. אחד היה ישראלי. ניגשנו לחיילים שהעבירו את הרכבים אחד אחד, וכמו בימים הטובים סימנו ביד לרכב שחיכה במרחק של כ-20 או 30 מ', להתקרב.

שאלנו את החיילים למה יש תור כזה ארוך והם אמרו שאסור לנו להיות שם. וגם שהם עושים זאת כדי למנוע מישראלים יהודים להיכנס לטול כארם. לא נשמע הגיוני, כי הם העבירו באיטיות כזאת ובבדיקה אקראית של תעודות דווקא מכוניות פלסטיניות. החיילים גם מיד דרשו שנעזוב והפסיקו להעביר מכוניות, אמרתי שאסור להם לעשות זאת, אך עזבנו וטלפנתי למוקד ההומאניטארי כדי להתלונן. הפקידה אמרה שתברר ותחזור, אך לא עשתה זאת. עד שהגענו למכונית פנינו לכיוון ענב, היה התור ארוך עוד יותר, לא ראינו את קצהו.

14:00 אירתח

עשרות פועלים חוזרים מעבודתם בישראל, מוקדם מן הרגיל בגלל הרמדאן. לשאלתנו אמרו שאין בעיות ביציאה בבוקר. פגשנו צעירה אלגנטית, דוברת אמריקאית מעולה (קיבלה מלגה וסיימה תואר במנהל עסקים בארה"ב), עם אחיה, היוצאים לישראל כדי "לשאוף קצת אויר" בדרכם לשפת הים בנתניה.