ארתאח (שער אפרים), יום ו' 21.6.13, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
ליאורה שמיר, אנלין קיש (מדווחת )
21/06/2013
|
בוקר

תרגום: חנה כ.

 

מידע כוזב ו\או הבטחות שלא קויימו*....

 

05:00 בדרכנו אל הגדר, למקום שממנו אנחנו יכולות לראות את כניסת הפלשתינאים, אנחנו רואות, מכונית צבאית חונה מתחת לשער הגדול. אנו פוחדות מבעיות, אך כשאנו מתקרבות אנו רואות רק שני חיילים נחים מפעולות הלילה שלהם. השביל המוביל אל הקרוסלות  כבר אינו סגור בצידיו, והתוצאה היא שההמון נמצא עתה קרוב יותר לגדר; אין יותר שער מיוחד לנשים. נראה שהנהלת המסוף, שבזמנו נהגה לשלוח מישהו לטפל בפתיחת השער הזה למשך חמש הדקות הראשונות, החליטה לנטוש את השירות הזה. כמה פועלים מנסים להתקדם בכוח ומטפסים מעליו.

 

05:06 הקרוסלות נפתחות סוף סוף; מתקיימת הריצה הרגילה אל המגנומטר. האזור שבין הקרוסלות לבין המגנומטר מזוהם ומלא נייר, שקיות פלסטיק וכדומה.

 

05:20 בצד היציאה אחת משתי הדלתות סגורה כך שאיננו יכולות לראות כמה תאי בדיקה פתוחים, אך אנו שומעות שבארבעת המסלולים (שני תאים) הפתוחים, הבדיקה נערכת ביעילות. וכן אנו שומעות פחות תלונות ביום שישי זה. בערך 30 אנשים יוצאים מדי רגע. זה לקח לאדם אחד 20 דקות מהכניסה ליציאה. הקרוסלות קצת בעיתיות: מדי פעם הם נעצרות ואנשים נתפסים בפנים. כמה פלשתינאים שמבקשים לחזור לביתם אחרי עבודת הלילה שלהם מספרים לנו שהם מחכים מ-05:00. רק ב-05:45 מאפשרים להם לעבור.

05:50 אדון שעובד עבור הרשות הפלשתינית במסוף ("כולם מכירים אותי") ושרק ליווה את אמו המזדקנת והנכה לצד הישראלי בדרכה לבקר את ביתה, רוצה גם הוא לחזור. אנחנו (והוא) מנסות למשוך את תשומת לבו של אחד השומרים, ללא הצלחה. אחרי זמן מה מבחינה נערה באחד מתאי הבדיקה בקריאותינו ובתנועות ידינו ומנסה – בקשר טלפוני – למסור את הבקשה לפתיחה של השער או להפיכה של כיוון הסיבוב של הקרוסלה. ללא כל הצלחה! אז מחליטה ליאורה לדבר עם השומרים במגרש החניה של המסוף. *הם טוענים שברגע שהם שומעים שמישהו רוצה לחזור הם יבקשו לפתוח את השער הצדדי. בשום אופן! רק אחרי יותר מ-40 דקות של המתנה (אחרי 06:30) יכול הפלשתיני הזה לחזור. זמן זה כסף, אך לא עבור הפלשתינאים, עושה רושם.

למשך 20 דקות נוספות ליאורה מנסה לשכנע את דפוס החשיבה של השומרים  שלפחות לא יעשו הכללות. אחד אמר במפורש: "כל פלשתינאי שאני רואה ירצח אותי (אם תהיה לו הזדמנות"). איך הם יכולים לחשוב אחרת אם כל האימון שלהם מבוסס על התייחסות לכל האוכלוסיה הפלשתינאית כאל "האויב!